חודש עבר מאז יצאה השיירת ההזדהות עם תושבי שדרות (או לפחות עם מי שלא ברח מהקסמאים). מי שעמד מאחורי השיירה הארוכה שכללה: 350 כלי הרכב, אלף אנשים, זוג אוטובוסים, הוא איש גדול אחד - אילן כהן.
אילן שחלם על שיירת תמיכה כלל ארצית בשדרות , מגדיר את עצמו כ"בחור אופטימי, עם הרבה מוטיבציה ואמונה", שגם הוא בעצמו היה מסופק אם השיירה בכלל תצא לפועל. שכן, מה יגרום לאנשים לצאת מהבית, להקדיש יום עבודה ונסיעה ארוכה לעיר שנופלים בה טילים? אולם הפקקים בדרך לשדרות, מעשי ידי אילן, והשיירה הארוכה שהסתרחה לפתחה של העיר לא השאירו ספק. השיירה הצליחה.
שמונה וחצי, בוקר יום שישי. מול תחנת המשטרה במודיעין מתאספים כשישים רכבים עטורים דגלי ישראל ושלטי תמיכה, מוכנים להדרים לארץ הקסאמים. מרבית אנשי השיירה ממתינים בסבלנות במזגן ברכב. אילן, באטרף היסטרי, קופץ מתחילת השיירה ועד לסופה, יורה פקודות לרכזי שטח מערים נוספות, מדבר עם גלי צה"ל בטלפון אחר ובאותו זמן ממש משרבט משפטי הסברה לניידת מקומית. כל כובד אחריותה של עם ישראל מונח על כתפיו הצנומות. לבסוף השיירה יצאה, מתחילה להזדחל דרומה. כל העת מגיעים דיווחים על ערים נוספות שמצטרפות לשיירה ואנשים המבקשים לעזור. אשתו, נעמה כהן, יד ימינו גם במבצע הזה מסכמת: "הארץ איתנו".
ההמולה ברכב המוביל וההתרגשות הייתה ניכרת. כל רגע הגיע טלפון על שיירה נוספת, מכוניות נוספות היוצאות לחבק את התושבים בדרום ותגובות מהתקשורת הארצית לא פסקו לבוא. "זה מחמם את הלב" מודה אילן, ומרשה לעצמו פעם ראשונה לחייך.
כשהשיירה מגיעה לצומת יד מרדכי, החניון הסמוך לתחנת הדלק שבימים כתיקונם עומד שומם, מוצא עצמו לפתע עמוס עד אפס מקום. מרגע זה ועד לפאתי שדרות נגררת לה השיירה כשהיא מכילה מאות כלי רכב. כשעדיין לא נחת קאסם אחד בשדרות תהיינו אם החברה מהחמאס שמעו גם על השיירה?
עוצמת האהבה
השיירה נכנסה לעיר כשהיא נוסעת באיטיות עד למרכז המסחרי. בצפצופי מכוניות, ליווי משטרתי והרבה אהבה. את פני השיירה קידמו עשרות מתושבי העיר שחילקו ורדים לאנשי שיירת התמיכה. לא אחת הזיל חבר שיירה דמעה נרגשת. מדהים מה עוצמה אוהבת יכולה לעשות ברגע אחד.
גדי כהן, אחיו של אילן ושותף בכיר למבצע, ערך תדריך ביטחון זריז והדגיש: "יש לנסוע עם חלונות פתוחים בכדי לשמוע את הקריאה צבע אדום" - משימה כלל לא פשוטה בחום של שדרות. לשאלת הרוכבים מנסה גדי להסביר מה קורה כשנופל קסאם: "יש לצאת מהמכוניות ולתפוס מכסה תחת קורת בטון". כולנו ידענו שמרגע שנשמעת הקריאה "צבע אדום" ועד נחיתת הקסאם לא חולפות 10 שניות. 10 שניות למצוא מכסה. 10 שניות המבדילות לעיתים, בין חיים ומוות.
לאחר מכן הגיעו תורו שלא אילן שבקול ניחר חוצב להבות: "אני מסתכל עליכם ורואה את הישראלי היפה פורץ החוצה מכל אחד ואחד מכם. אני רואה אנשים ממגוון מקומות, מקצועות ומגזרים - שעזבו את החיים האישיים לכמה שעות ובאו לכאן להזדהות... הנהגה אמיתית תחילתה בדוגמא אישית!"
מאות אנשי השיירה התפזרו וצבאו על עסקי המקום, תוך שהם קונים מוצרים לשבת, בגדים ומכשירי חשמל.בחישוב גס הפדיון היומי שנצבר בעסקים השונים בשדרות הגיע ללמעלה מ-200,000 ₪.
איציק ביטון (36) שסדקים בתקרת הפלאפליה שלו מספרים על הדף נפילות הקסאמים, מבקש להודות לאנשי השיירה "אני יכול להעיד מקרוב שהשיירה הפריחה את העיר, עשתה הרבה שמח ונתנה תחושה טובה תרם שבת אם תושבי תל אביב והמרכז לא מפחדים להסתובב בשווקים אז גם אנחנו לא".
ואהבת לרעך כמוך
כשאנו שואלים את אילן מה הלאה הוא ממהר להסביר "יש תוכנית גדולה ובעזרת השם, בראש השנה נרתום את כל המדינה על הרגליים. עם ישראל ירד לשדרות, יעשה קניות לחג ואולי מישהו בצמרת השלטון יבין את המסר. אנו לא מפקירים את שדרות משום שאנו לא מפקירים את עצמנו. בעיית שדרות היא לא רק בקסאמים. שדרות זה בבואה של ההתנהלות השלטונית הכל כך לקויה בשנים האחרונות. מעט מהאור דוחה המון מן החושך. אני מאמין שבסופו של דבר עם ישראל ילך למהלך הזה בגדול כולם ביחד. חילונים ודתיים, ימין ושמאל, יד ביד".
למידע נוסף על השיירה לחצו כאן