שלום!
אני נשואה כבר 4 וחצי שנים ויש לי שני ילדים קטנים הקטן בן שנה וחצי.
אני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל יש לי כל כך הרבה בלב ואני מרגישה שחי הנישואים שלי מתפספסים לי מבין הידיים, בחודשיים האחרונים אני ברוב הזמן מרגישה ריקנות כאילו שאני על תקן המנקה/מבשלת/מטפלת/כובסת עושה קניות,סידורים מטפלת בילדים לבדי.
והתפקיד של בעלי זה רק ללכת לעבודה ולחזור וגם כשהוא בבית הוא עובד ועובד(בטלפון) מכיוון שהוא אחראי על שני עסקים מאד גדולים, בקיצור זה המצב מפאת לחץ העבודה העצום שיושב עליו (ואני יודעת בדיוק מה עובר עליו בעבודה וכמה הוא עובד קשה, הוא קם לפנות בוקר וחוזר כל ערב בסביבות השעה 19-22בערב).
כל התסכול שיש לי מחיי הנישואים האלה מתחיל מכאן, מהעבודה שלו, כי בעצם אני והילדים לא רואים אותו כמעט בכלל, כי הוא חוזר כשהם כבר רדומים, ולי לא תמיד נשאר כוח להתייחס אליו כי אני עייפה מטיפול אינטנסיבי בילדים ואני גם עובדת עד ארבע כל יום.למרות שאני מאד משתדלת לחמם לו את האוכל ולהגיש לו ולדבר איתו אבל זה לא זה!!
חלה הידרדרות גם בחיי האישות שלנו, היה לנו ריב מאד גדול ולא דיברנו אחד עם השני, הגיע היום של המקווה ועדיין מאד כעסתי עליו ולא הייתי מסוגלת לחשוב על זה שאני צריכה להיות איתו ביחד, הוא מצידו רק הפגין מעט חיבה אני אמרתי שאני עייפה מאד וזהו.
לאחר 3 ימים שלא היה כלום אמרתי לו שאנחנו יוצאים כדי לדבר, באמת דיברנו זה עזר קצת והשלמנו.
אני הרבה פעמים חושבת על גירושים אבל כל פעם אני מבטלת את הרעיון כי אני חושבת על הילדים שכל כך אוהבים אותו וממש צמאים ליחס שלו כי רוב הזמן הוא לא איתם אז אני אומרת לעצמי אוקי תתפשרי ותוותרי ותנסי את כל הדרכים העיקר שלא יתפרק. אני מרגישה שזה ממש חד צדדי הניסיון לשמר את הנישואים, הוא מבחינתו גם אם הוא כועס או לא מדבר הוא לא יבוא וישב איתי לשיחה הוא פשוט ימשיך להתעלם ולדבר איתי על עניינים טכנים בלבד ולא מעבר לזה.
ואני כל הזמן חושבת מה לעשות ואיך לעשות,זה שלא דיברנו מהיום שהלכתי למקווה מאד מאד הציק לי בכל שנות הנישואים שלי לא קרה שביום של המקווה חזרתי כל כך עצובה הביתה.
אני גם מרגישה שגם בתקופה שאנחנו מותרים הואמתנהג כמו לפני ולא נוגע בי בכלל אלא רק אם הוא רוצה שנקיים יחסים בלילה וגם אם לא אז הוא ישן לצד השני ולא מחבק אותי.
כשהוא בא מהעבודה הוא לא נותן לי נשיקה או חיבוק מרצונו, רק אם אני מיוזמתי ניגשת אליו.
בפסח היה לנו ריב מאד גדול, אז הצעתי לו שנלך ביחד לייעוץ כי אני מרגישה שהתקשורת ביננו לקויה ממש, הוא התעצבן ואמר שהכל בסדר גמור ביננו ואין צורך בייעוץ כי אם אני אבין אותו ואדע להתנהג ואקשיב למה שהוא אומר אז הכל יהיה בסדר.
הרבה פעמים הוא פותח מריבות וצועק בנוכחות הילדים הקטנים שלנו. ואני מבקשת ממנו לא לידם אבל הוא ממשיך, אח"כ הילדה שלי אומרת לי מה אמא, אבא כועס עלייך?
אני ממש לא רוצה שהילדים שלי יגדלו בסביבה של אבא שצועק כשמשהו לא נראה לו בסדר, או כשלטענתו לא דיברתי יפה לאמא שלו ואמרתי מילה לא במקום.
בקיצור הסיפור שלי יכול להימשך ויש עוד מה להאריך....
מה לעשות ??
לפעמים אני כולי מלאת עצב וזעם ותסכול ואני מתחרטת שהתחתנתי איתו.
מה עושים???
תשובה
שלום לך באמת יושב לך הרבה על הלב. לדעתי את צריכה לעשות שני דברים. ראשית לקחת עזרה עם הילדים. חלק מהכעס יכול להתנטרל על ידי שיהיה לך זמן עם עצמך ולא תחזרי מיום עבודה לעוד משרה מלאה. שנית: פני ליעוץ. גם אם הוא לא יבוא איתך זה עדין מאד מאד יכול לעזור לך. מכון שילה יוכל להפנות אותך לגורם מתאים. בברכה נחמה קירשנבאום אבינר,