מי לא מכיר את הנושא הכאוב של מריבות בין אחים? נראה שכולנו למדנו זאת על בשרנו בהיותו ילדים וכולנו חווים זאת כעת בתור הורים. בחופש הגדול כמות האינטראקציות שלנו במשפחה מרובה ומטבע הדברים מועצמים בין השאר גם הריבים בין האחים. החום וחוסר המעש, אף הם לא מסייעים במניעת מצב זה. אם כן, מה עושים??? קודם כל-לא נבהלים. עוצרים לרגע להתבונן ולחשוב, מבינים שכל עוד לא מדובר באלימות פיסית של ממש בין האחים או לחילופין באלימות מילולית כבדה, ניתן לשער שגם אצל השכנים בדלת ממול מתנהלים הדברים ברוח דומה.

כעת משנרגענו מעט נבחן את הנושא בצורה מורכבת יותר, ממספר זוויות.

כולנו מכירים את ההמלצה אלינו כהורים שלא לנקוט עמדה ולא להתערב במריבות. המלצה זו, קשה לישום ככל שתהיה, הינה אכן משמעותית ובעלת ערך גדול. ראשית, אי התערבות מצידנו מאפשרת לנו לשמר את מעמדנו כהורים אוהבים במידה שווה את כל אחד מהילדים הניצים. הורים שמתערבים, בפועל נוקטים בדרך-כלל עמדה שמאשימה צד אחד ומזכה צד שני, ובכך נגררים על כורחם להרחבת מסגרת הריב מתחום האחים גם אל תחום היחסים הורים-ילדים.



בנוסף, שלא מתוך כוונה רעה עלולה להיות לנו נטיה באופן די שיטתי לרחם ולזכות את הילד ה"חלש" כביכול, זה שעובדת היותו המותקף והנפגע המרכזי, מקנה לו עמדת כוח ושליטה בסיטואציה. בתמיכתנו בו אנו מחזקים אצלו נטיה והתנהגות לא סתגלנית זו ולא מאפשרים לו לעמוד על זכויותיו ועל שלו באופן עצמאי ומתמודד. בד בבד, כמובן שתמיכתנו העקבית יותר בילד מסוים, מגבירה אצל אחיו איתו הוא רב את תחושת אי הצדק והאפליה מצד ההורים. עוד נוסיף על כך ונאמר שמוזר ככל שזה ישמע, במריבות בין אחים שנותרות בתחום הסולידי, ישנה הזדמנות לילדים להתאמן ביחסים בין-אישיים בתנאי מעבדה מוגנים יחסית. גם ב"עולם שבחוץ" נתקלים ילדינו במריבות, בקונפליקטים ובמתחים בין-אישיים. במריבות בבית ניתנת להם בדיעבד הזדמנות לבחון את כוחם, את יכולתם לנהל מו"מ, את יעילות האסטרטגיה שלהם לפיתרון בעיות ואת רגשותיהם במצב בו הם עלולים לפגוע באחר וכן להיפגע ממנו רגשית.

פחות ריבים

עד כה דיברנו על השלילה, על מצב קיים בו כבר נוצר ריב בין אחים. אך מה לגבי היכולת שלנו לתקוף את הבעיה מצידו האחר של המטבע? האם יש ביכולתנו לייצר בבית אוירה שתפחית את כמות הריבים ותגביר את תחושת האחווה ביחידת האחאים במשפחתנו? למרבה השמחה התשובה היא כן, בהחלט. להלן מספר עצות יישומיות שיכולות לסייע בהשגת המטרה הנ"ל:

  • השתדלו ליצור הזדמנויות וחוויות שמאפשרות לילדים להיות ביחד במצבים של כיף, שמחה ושיתוף אינטרסים. (לדוגמא: יציאה לבילוי משותף, או הכנת ארוחה לשבת). לכו על המכנה המשותף ועל מה שיכול להיות נעים ומעניין לכולם/לרובם. ילדיכם ישמחו לפתח "גאוות יחידה".
  • צרו פעילויות ומצבים בהם רק חלק מהילדים משתתפים ביחד וכל פעם בהרכב אחר. סיטואציות כאלה יאפשרו להם הכרות אינטימית יותר זה עם זה והתנסויות ייחודיות מגבשות.
  • הקפידו לשבח את ילדיכם האחרים זה בפני זה, אך שימו לב שלא לעשות זאת בניגוד ל... או על חשבון אותו ילד שאליו אתם פונים. עשו זאת כבדרך אגב, תוך התפעלות אמיתית שלכם ממעשה כלשהוא של ילדכם האחר והרגילו אותם בכך למצוא דברים חיוביים אצל אחרים בכלל ואצל אחיהם בפרט.
  • שתפו אותם בחוויות האחאות שלכם. אל תסתירו ריבי ילדות שהיו אלא חילקו עם הילדים כיצד אתם הרגשתם, כיצד אתם התמודדתם. שיתוף שכזה מפחית את עוצמת הארועים אותם חווים ילדיכם, מקרב בינכם לבינם ומלמד אותם כישורי חיים.
  • חפשו עבורם בספריה ספרים שעוסקים בנושא יחסים בין אחים. ילדיכם יוכלו להזדהות עם הכתוב ולהרחיב את עולמם הרגשי באמצעות כלי זה.
  • כשילדכם דנים בנושא כלשהוא ואינם מעונינים לשתף אתכם בכך, אל תעלבו אלא אפשרו להם לפתח את יחסי האחאות שביניהם. ראו הצלחה שלכם בכך שהצלחתם לאפשר להם קשר שכזה.
  • כשילדכם בא להיועץ עימכם, במידה ואתם חושבים שהבעיה מתאימה לכך, שילחו אותו עם המלצה חמה להתיעץ עם אחיו/אחותו שהינם או בוגרים ממנו או בעלי ניסיון ספציפי באותו תחום.
  • התיחסו לשונות שבין האחים הן מבחינת סדר הלידה שלהם והן מבחינת אופיים. לילד הבכור זכויות וחובות שונות מאלה של הילד הצעיר. כמו כן , הדגישו את הייחודיות האישיותית של כל ילד והימנעו מיצירת תחרות ככל שניתן. למשל בבחירת חוגים לילדים השתדלו שלא לנווט שני אחים אל אותו חוג, היכן שעלולה להיווצר תחרות ביניהם.
  • בדקו עם עצמכם בכנות האם יחס ילדיכם האחד אל השני אינו תמונת מראה של היחס שלכם אל הילדים השונים. לעתים מבלי משים אנו נוטים להתייחס אל ילד מסוים כאל "הנודניק" אל ילד אחר כאל "הילד הטוב" וכיו. תיוגים שכאלה אף שאינם נעשים ברמה המודעת מחלחלים גם אל הילדים עצמם ומשפיעים על האופן בו הם תופסים האחד את השני.

ולסיום, לא קלה היא דרכנו ומשימת ההורות דומה שאף פעם אין לה פתרונות קסם. יחד עם זאת, מודעות ושימת לב עשויות בהחלט להקל ולשפר מצבים מורכבים דוגמת זה שדנו בו היום.


עמי (עמליה) אהלי, פסיכולוגית ומטפלת זוגית ומשפחתית, מנהלת המיט"ב תל-אביב של "אמונה" ובעלת קליניקה פרטית במודיעין. 052-6070146


גולשים המעוניינים להפנות שאלות לפינת היעוץ של "אמונה" מוזמנים להשאיר את תגובותיהם מטה