אנחנו נשואים שלוש שנים ויש לנו שני ילדים: בן בן שנה וחצי ובת שנולדה זה עתה (שבועיים וחצי) אנחנו גרים אצל הוריו כמעט שנה בגלל קשיים כלכליים. הוריו אנשים מאוד עדינים ומתחשבים הם דואגים לנו להכל ואני מרגישה כבר לא נעים עם זה במיוחד כאשר מגיעים למצבים לא נעימים איתם. מאז שילדתי מתגברת אצלי תחושת המחנק בגרון. אני מתביישת לחשוב על כך שאני אמא לשני ילדים וצריכה להיות תלוייה בהורים של בעלי. לא נעים לי שאני צריכה להתמודד עם הקושי שלי בהורות בפניהם, אמא שלו כל הזמן שואלת אם אני צריכה עזרה וניגשת כל פעם שיש בכי לראות מה קרה... ואני לא רוצה להעיר לה כדי שלא תיעלב כי היא רק רוצה לעזור... יש עוד המון דברים שקשה לי אצלם, ואי אפשר להעיר מכיוון שהכל נעשה בתמימות ואיזה חוצפה עוד יש לי להעיר כאשר אני חיה אצלם... בעניין הזוגיות אני מרגישה שפספסנו כל כך הרבה דברים!!! אבדנו את כל השעות הפרטיות שהיו לנו בערב! לבעלי יש שיעור קבוע וחברותא קבועה בשני ערבים בשבוע ופעם בשבועיים שנינו הולכים לשיעור. בשאר הערבים הייתי מצפה שיבלה איתי בשיחה או ארוחה נחמדה. אך תמיד קורה שאבא שלו מבקש ממנו שיעשה איתו הליכה אז הוא הולך איתו בתירוץ שגם הוא צריך לעשות ספורט. או שהוא עייף או שהוא אומר לי בואי נראה סרט ואז זה לא באמת שעשינו משהו ביחד כי לא מדברים כשרואים סרט... בקיצור אני מרגישה שפספסתי את בעלי שנה!!! כל משפט שאני מתחילה לדבר איתו בסלון או במקום ציבורי זוכה להתערבות מצד הוריו אם אני רוצה לדבר על נושאים פרטיים אני מחכה לערב ואז שוכחת מזה. או שאני עייפה מדי לזה. לפעמים קורה שאני מתקשרת אליו לעבודה ומדברת איתו על ענין חשוב ואז הוא אומר לי נדבר בערב חבל על השיחה וכמובן שבערב אני שוכחת... ועכשיו, אני אחרי לידה, נמצאת אצל הורי. חיכיתי כ"כ הרבה זמן לתקופה הזאת שבה אוכל להיות אצלם בנחת ולקבל עזרה כמה שאני יכולה בגידול הילדים. והנה, לבעלי קשה עם זה! יש לו הרבה תלונות כלפי משפחתי: הם לא אוהבים אותו, ומתייחסים אליו לא יפה, הם מאכילים את הילד יותר מדי, אין לילד גבולות, צריך להחזיר אותו למשפחתון, אני לא מתנהגת כמו אמא ואישה ומרשה לעצמי להתנהג כמו ילדה וכו' וכו' ואני שואלת אותו מה אתה רוצה? עד שיש לי תקופה שאני יכולה להיות אצל ההורים שלי ולא שלך אתה חייב להרוס? למה צריך לריב? אי אפשר להנות מהתקופה הזאת שאני רגועה ויכולה להנות עם הילדים בלי דאגה כי יש לי עזרה רבה. צריך להגיד תודה, לשמוח! והוא טוען שצריך לחזור לשגרה ושהילד משתגע בלי סדר יום קבוע. אין לי מושג ממתי הוא נהיה פסיכולוג אבל לא עוזר כמה שאסביר לו שהילד קטן וזה לא מה שיזיק לו עכשיו. יותר חשוב שאמא שלו תהיה שפוייה! אנחנו מנסים לדבר ופשוט לא הולך לנו נוצר ביננו פער בשיחה וזה פשוט לא קולח, כל אחד מסתגר בדעה שלו ואין שום מוצא. אני מוצאת את עצמי מגוננת עליו בפני משפחתי כאשר בלב אני בכלל לא אוהבת את הרעיון ומתביישת שכך הוא מתנהג (פעם אחת הוא אף צעק על אמא שלי שהוציאה את הילד מהמיטה בערב,כי הוא בכה המון זמן ולא נרגע. אמא שלי מאוד כעסה עליו ולא דיברה איתו יומיים מה שמאוד לא אופייני לה !!) בקיצור אני נמצאת במצב מעיק, קצת טוב לי עם זה שהוא לא נמצא כאן ובא פעם בכמה ימים. ואני חוששת מהיום שבו אחזור לבית הוריו. אשמח לעצה טובה. תודה רבה.



תשובה

שלום אני דווקא בעד לימוד תורה, שיעורים וחברותא ואת יכולה לראות זאת בתשובות קודמות שלי. גם ספורט וחיזוק הגוף זה מאוד חשוב. אבל חשבתי שהבסיס לכל וקודם לכל זה שלום בית. גם חשבתי שברגע שהוא קידש אותך לאשה מתחת לחופה הוא גם התחייב לזון ולפרנס אותך ולתת לך כל מחסורך. זה לא סתם מילים, זאת התחייבות! התחייבות מבחינת התורה ומבחינת החוק בישראל והתחייבות בפני כל האורחים שלכם כולל ההורים והכי חשוב התחייבות בפנייך כלפייך ובהתבסס על התחייבות זאת וכמובן אהבתך אליו הסכמת להתחתן איתו. והמסלול בו אתם הולכים כרגע זה מסלול מובטח להתנגשות חזיתית. הפתרון היחידי המיידי והדחוף הוא שאחרי שתסיימי את ה"חופשה" אצל אמא ותחזרי הביתה. תחזרי לבית שלכם ולא לבית של ההורים (ולא משנה של איזה צד ההורים). מה שאני אומר שכרגע צריך לחפש בית שתוכלו להשכיר. וצריך לעשות את כל הוויתורים האפשריים כדי שזה יקרה. אם את לא עובדת אז לא צריך לשים את הילד במשפחתון ועדיף לשמור עליו בעצמך ואולי תפתחי בעצמך משפחתון וככה תרויחי כמה גרושים. בנוסף "עת לעשות לד' הפרו תורתך". הייתי אומר שבעלך יפסיק ללמוד תורה ויילך באותו זמן לעבוד כדי להרויח עוד כמה גרושים כדי להשכיר את הדירה. אבל באמת שנראה לי שאסור לעשות זאת. אבל רק כדי להבין עד כמה המצב חמור הייתי אומר שאולי כן מותר לעשות זאת. וצריך לשאול רב תלמיד חכם אם זה אפשרי במידה שבאותו זמן הוא באמת יכול למצוא עבודה כי זה יעזור לשלום בית. אפשר להשכיר דירת חדר וחצי אם אין ליותר. העיקר הוא שאתם חייבים לצאת מהבית של ההורים כדי לחזור לבנות את הבית שלכם מתוך אהבה ותמיכה הדדית. אני גם בטוח שההורים של שני הצדדים יכולים לסייע. אז עם קצת מאמץ שלכם ועזרה מסוימת של ההורים אני בטוח שתוכלו להשכיר דירה צנועה. העיקר זה לא הגודל של הדירה. היא תהיה כמו ארמון לעומת המצב בו אתם נמצאים כרגע. ותסבירי לבעלך הכל ברוגע ובאהבה בדיוק כמו שהיית רוצה שידברו איתך. ושבדיוק כמו שהוא משתגע ולא טוב לו בבית הורייך כך לך לא טוב בבית הוריו. ולבטח לשניכם יחד טוב יהיה פי אלף אם תגורו בבית שלכם מאשר בבית של ההורים על אף שכל רצונם הוא רק להטיב אתכם ולסייע לכם והכל הם עושים בתמימות. בהצלחה שמואל, כולנו שדכנים