לעיתים אני מוצאת את עצמי מתקנאת בנשים ואנשים שמספרים עליהם שהם הצליחו לשדך ולחתן זוגות רבים. לא בגלל שליש גן עדן המובטח להם (למרות שלא הייתי מתנגדת לזה) אני מתקנאת בהם, אלא שבעיני אין שמחה גדולה יותר מהעובדה שבזכות תיווך נכון,שני אנשים מצאו אחד את השני והם חיים ביחד חיי זוגיות ומקימים משפחה.

הציבור שלנו מתעורר ונותן בכוח קולו:"הגיע הזמן לטפל בתופעת הרווקות". ואכן זו מגמה חיובית, יש צורך להתגייס ו"לייבש" את הביצות של הרווקים והרווקות ולחתן אותם. אבל מה אעשה, ואני אינני יכולה לשדך? אני יודעת מה אתם חושבים. אתם מתייצבים מולי כמו מ"כ בגולני וצורחים:"אין דבר כזה "לא יכול" יש "לא רוצה". אז אני מבטיחה לכם שניסיתי. אין דבר שהיה משמח אותי יותר מהידיעה המופלאה, שהייתי הקטליזאטור של שני אנשים להתחתן ולחיות את חייהם ביחד. אבל מהסתכלות פשוטה סביבי עוד טרם הצלחתי לפענח את "קוד הזוגיות" או במילים פשוטות יותר: איך אנשים בוחרים עם מי להתחתן.

לא פעם קרה לי שפגשתי בחורה ולאחר שראיתי את בן זוגה נדהמתי. הפרצופים, הדעות ולעיתים הסגנונות היו שונים כל כך. ואז עלו אצלי השאלות: איך הם מצאו אחד את השני? מה הם מצאו אחד בשני? גבוהה מצאה נמוך. למדנית התחתנה עם ספורטאי. בת כיתה לשעבר כושלת באנגלית התחתנה עם אמריקאי. איש גבעות מצא דוקטורנטית לכימיה, ועוד אין סוף דוגמאות אחרות.

לדעתי, ישנו רכיב סודי, שגורם לאנשים להתאהב ולהתחתן. לפעמים כשאני חוקרת ושואלת:איך החלטתם שזה מתאים? או למה החלטתם להתחתן? אני מקבלת תשובות שונות ומשונות. פעם מישהי אמרה לי שהבחור הזכיר לה את ה"נחרצות" של אבא שלה, ומישהי אחרת אמרה לי שהייתה זאת ה"עדינות הפיוטית שלו". אחרת חיפשה "בחור כהה" ורביעית ביקשה לחשוב ולחזור אליי עם תשובה...

הייתה תקופה בחיי שאמרתי לעצמי שחייבים לנסות ויצאתי לדרך. חשבתי על שני מכרים רווקים כעל פוטנציאל נאה לזיווג. שאלתי את הבחור מה הוא מחפש וקיבלתי תשובה יפה ומעורפלת. הבחורה אף היא, לא דרשה דברים מורכבים. העסק היה נראה "תפור". החלפתי ביניהם את מספרי הטלפון וחיכיתי לראות מה יעלה בגורל התבשיל. אחרי יומיים הוא התקשר וטען באוזני בכעס מנומס שיקשה עליו לחיות עם אישה דעתנית, ומה עוד שהיא אחות שעובדת במשמרות ליליות. היא טענה שהוא קמצן קוטר שממעט לדבר בפגישות. הרגשתי כמו אותה מטרוניתה שחשבה, שפשוט יהיה לשדך את העבדים והשפחות שהיו לה ומצאה את כולם בבוקר שלמחרת כועסים, עצובים ושבורי גפיים.

שלמה המלך החכם באדם כתב במשלי :"שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים: דרך נשר בשמים, דרך נחש עלי צור, דרך אנייה בלב ים ודרך גבר בעלמה."

לא פשוט להתחקות אחר הנשרים החגים בגבהים, או לארוב לנחשים בנקיקים. קשה בלי מכשיר GPS לווייני משוכלל (או אפילו בלי מצפן פשוט) לדעת את נתיבי התנועה בלב ים. קשה, אך יש כאלו שיודעים. יש את ה"משוגעים" לדבר שיודעים למצוא עפצים של נשרים, נשלי נחשים, ולזהות את זרמי ה"גולף" בים. אני לא.

ומה עם דרך גבר בעלמה? אני עדיין מקווה שאוכל יום אחד להבין את הדרכים המובילות בין ליבו לליבה, ואם לא אמצא אסתפק בחברתו של שלמה המלך-חברה נאה.

מתוך עלון ארגמן שיפורסם בשבת הקרובה.