פתיחה

רש"י בפתח פרשתינו מתאר את תחנוניו של משה להיכנס לארץ:

זה אחד משלש מקומות שאמר משה לפני המקום איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו:

(דברים ג, כ"ג)

המדרש לפרשה מתאר שמשה התפלל כנגד הקב"ה מספר תפילות כמניין ואתחנן בגימטרייה, 512 תפילות, עד שגער בו הקב"ה וציווה עליו להפסיק להתפלל, שמא ייענה לבקשתו, אם יתפלל ולו רק עוד תפילה אחת. עלינו לשאול כאן שתי שאלות הנוגעות לכל העניין:

מדוע משה חושק כ"כ להיכנס לארץ, בעוד שהקב"ה מבטיח לו שכר רב מאוד לעולם הבא (להרחבה יש לעיין במדרש רבה לפרשה תורה ב)? ומדוע בסופו של דבר הקב"ה לא מכניס אותו לארץ, למרות כל תחנוניו?

אנו נענה על שתי השאלות הללו בעזרת דברי ר צדוק לפרשתינו, ובעזרתם נגלה יסודות חשובים בעניין התפילה.


סיבת הרצון של משה

השאלה הראשונה שנשאלה לעיל, כבר עלתה בין דפי הגמרא:

"דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאווה משה רבינו ליכנס לא"י? וכי לאכול מפריה הוא צריך? או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי; אמר לו הקב"ה: כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, מעלה אני עליך כאילו עשיתם" (סוטה יד.)


על כך שואל ר צדוק את השאלה הבאה:

"אבל מכל מקום קשה: כיוון שרצון משה רבינו עליו השלום היה לקיים מצוות - מה יועיל לו על זה השכר? הלא הוא רצה רק בקיום המצוות ולא בשכר המצוות, ובודאי שלא עובד על מנת לקבל פרס?!"

ר צדוק שואל על דברי הגמרא המצוטטת לעיל - מה הרוויח משה מהבטחת הקב"ה שהעלה עליו כאילו קיים גם את המצוות התלויות בארץ? סוף-סוף הוא אינו רוצה את השכר הרוחני, אלא את הקיום הפיזי של ישוב ארץ ישראל ע"י כניסה לארץ וקיום מעשי בידיים של המצוות. השכר, אומר ר צדוק, אינו משחק תפקיד בקבלת ההחלטות של משה היות ובוודאי לא קיים את המצוות על מנת לקבל פרס, אלא מתוך כוונה טהורה בקיום המצוות עצמן.


ר צדוק מציע כיוון חשיבה אחר, שגם הוא נוגע בהקשר מסוים לענייני הכניסה לארץ בדורות המאוחרים יותר. כיוון החשיבה לדעת ר צדוק יוצא מדיני שלוש השבועות. תחילה נקדים ונסביר את עקרונות הדינים הללו של שלוש השבועות.

הגמרא בכתובות היא המקור לדין:

ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר: ג שבועות הללו למה? אחת, שלא יעלו ישראל בחומה; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי. (קיא.)


השבועות הללו בכללם קובעות שעל עם ישראל להמתין בסבלנות עד שיתגלה הקץ, במילים אחרות עד שיתברר בוודאות שהגיעה עת הגאולה, ורק אז יוכלו לחזור לארץ לאחר הגלות. לא לעלות בחומה, הכוונה שלא יפתחו במלחמה. שלא ימרדו כפשוטו, שיקבלו עליהם את הגלות. השבועה השלישית נוגעת לגויים, שלא ישעבדו את ישראל יותר מדי כדי שיוכלו לשמור על שתי השבועות הקודמות. אגב, תוקפם של שבועות אלו בימינו הוא אחד מבסיסי המחלוקות בין הציונים לבין המתנגדים להם בכל פה, אך זהו לא ענייננו, והרוצה להעמיק ולהחכים - מה טוב.


החומה שעצרה את משה

כעת, לאחר שאנו מבינים את משמעות שלוש השבועות, נוכל להבין את המשך דברי ר צדוק לגבי רצונו של משה, וכוונת הקב"ה בכך שלא הכניסו לבסוף למרות תחנוניו והפצרותיו.

"אך העניין על פי מה שאמרו שלוש שובעות הללו למה...שלא ידחקו את הקץ ופירש רש"י שלא ירבו בתחנונים יותר מדי, והיינו שהיה בידם כח להרבות בתפילה והיו פועלים בתפילתם לקרב את הקץ...ועל זה היה שבועה. וכן הפירוש כאן רב לך בידי לעולם הבא, הינו בעד דבר זה שלא תפציר בתפילה, כי אם היה מפציר בתפילתו היה כוח ביד משה רבינו לפעול בתפילתו לבטל את הגזירה. אבל רצון ה יתברך היה שיישאר משה רבינו עליו השלום בחוץ לארץ כדי שעל ידי זה יכניס גם דור המדבר לעתיד...כמו שאמרו תהא בצידן ותבוא עמהם"


ר צדוק מגלה לנו שמשה יכול היה להיכנס לארץ בזכות תפילותיו, וממש כך גם ישראל יכלו לבטל את הגלות הארוכה בעזרת תחנונים מרובים, ועל זה בדיוק הגיע הציווי מאת הקב"ה שלא להרבות בתפילה יותר מדי. משה רצה באמת לקיים את המצוות התלויות בארץ כנ"ל, אך לקב"ה היו תכניות אחרות. השכר שנראה בהתחלה לא קשור לבקשתו של משה, כעת מתברר תפקידו. הקב"ה תכנן שבזכות משה שנשאר מחוץ לארץ, עדיין בשאיפה להיכנס, תוך שהוא מרבה בתפילות ותחנונים - ייכנסו גם בני ישראל לאחר הגלות השנייה, הגלות שלנו. השכר שמובטח כעת למשה על תפילותיו ואי-כניסתו לארץ, ישמשו את הדורות הבאים. בזכות המצוות לכאורה שמשה קיים ובזכות תפילותיו הוא "יכניס" אותם כביכול ואולי אף יכנס איתם ביחד בעת הגאולה השלימה לארץ ישראל. זוהי אם כן הסיבה לדעת ר צדוק שבגללה לא הכניס הקב"ה לבסוף את משה לארץ, בעיקר בשבילנו, הדורות הבאים שזכינו לעלות לארץ מחדש כנראה שגם בזכות תפילתו וזכותו של משה רבנו.


ככה לא עולים בחומה

קודם ראינו בדברי ר צדוק שגם ישראל יכלו להשפיע בתפילתם על ביטול אורך הגלות, ורק השבועות מנעו מהם לעשות זאת, שוב, כנראה בגלל התכניות האחרות של הקב"ה שלא ידועות לנו. ר צדוק מוצא גורמים נוספים שעלולים להשפיע על דעת ישראל בעת תפילתם על הגלות:

"ולכאורה למה צריך שבועה על זה? כיון שלא יהיה הזמן והרצון מה יתברך בודאי לא יהיה בכוחם לעשות מאומה! וכמו שמצינו שנאמר: אל תעלו כי אין ה בקרבכם ולא תנגפו וגו. אך הפירוש שלא יעלו בחומה היינו אף שיעלה על דעתם שהם ראויים לגאולה וכמו שאמרו אני חומה זו תורה וכו אם מעמיד הוא דברים כחומה וכו ואעמיד מעשים טובים כחומה. וזהו שלא יעלו בחומה שלא ירצו דווקא לעלות בכוח החומה אפילו כשיראו שהם ראויים ויש להם תורה ומעשים טובים כחומה על זה הייתה השבועה שלא יעלו בחומה. ושלא ימרדו באומות העולם היינו גם כן כשיראו שכבר גדלה רשעת הגוים עד שראוים להיגאל על ידי זה על זה באה השבועה שכיון שהקץ לא נגלה וכל זמן שלא עלה ברצונו אין אתנו יודע אם ראוים לגאולה מצידם כנ"ל"


ר צדוק מלמד אותנו כלל חשוב, ולאו דווקא בהקשר הציוני של עלייה לארץ. לעתים נדמה לאדם שמבחינת מוכנותו והשתדלותו מגיע לו לקבל את מבוקשו: פרנסה, זיווג, רפואה וכו. השבועות שמדוברות על אותו עניין של עליה המונית לארץ בעת הגלות, מושלך כעת גם לשאר תחומי החיים השונים. יש בינינו אנשים שבטוחים שאם יעשו השתדלות מסוימת מיד יקבלו את מבוקשם. עלינו להבין שיש כאן כללים אחרים שאינם תלויים בנו בכלל, אלא בקב"ה בלבד, ובדרך בה הוא מנהיג את עולמו.


דבר נוסף שיש ללמוד מהדברים הללו שהוזכרו לעיל, הוא בכוחה של התפילה. יש לקב"ה את הדרך בה הוא מנהיג את עולמו, והוא יודע את שהיה ואת שיהיה. בכל אופן, דבר אחד יכול לשנות את התכניות לטובת בני האנוש, שאינם אלא פיונים בכל הבריאה, והוא בעזרת התפילה. כשאדם מתפלל מכל ליבו ובכל עוצמתו, יכול הוא לשנות את הדברים העומדים לדעתו לרעתו. לעתים, כמו שראינו אצל משה ולאחר מכן אצל ישראל - הקב"ה מבקש שלא יפריעו לו להנהיג את העולם, כי בסופו של דבר יכול להיות שהתפילה תשנה את תכניותיו. התפילה היא כוח, ועלינו לנצל אותו, בד בבד עם הזכירה שלא הכול תלוי בנו, אבל תמיד אפשר לנסות...