| |
קריאת נשים, אומר הרב שפרבר (בהיותו מסתמך על המקורות) לא אסורה באופן מוחלט, וגם לא תמיד האיסור היה תקף, שכן במקרים מסוימים התירו זאת. בנקודה זו הרב שפרבר דן בשני מונחי יסוד בעניין, האחד הוא סיבת האיסור והיא כבוד הציבור. בנוגע לסיבת איסור זה כבר קמו לפניו וטענו שכיום לא נראה שאישה קוראת בתורה ישנו חוסר כבוד בציבור. האם במקום בו אישה יכולה להיות שרה, שופטת או מרצה, והציבור לא רואה בכך זילות, בקריאת התורה הוא חש חוסר כבוד? הרב שפרבר מביא מספר מקרים שבהם התירו עליית נשים כשלא היה תקף השיקול של כבוד הציבור, למשל במניין שכולו בני משפחה.
אולם, אף אם נקבל שגם כיום זה לא לכבוד הציבור שאישה תעלה לתורה, קיים שיקול נוסף, והוא כבוד הבריות. כבוד הבריות הוא טיעון כבד משקל, שיכול לבטל לעיתים איסורי דרבנן מפורשים. במקרה שלנו, שישנו ספק כבוד הציבור, טיעון שכזה ודאי יכול לגבור ומשום כבוד הבריות אפשר להקל. לדעת הרב שפרבר, כבוד הבריות הוא סובייקטיבי ומה שכבוד לזה אינו כבוד לאחר. אם ישנן נשים אשר נפגעות מהדרתן מקריאה בתורה, בהחלט יש להחיל כאן את עקרון כבוד הבריות.
מכאן הרב שפרבר קורא להחזיר את כל אותם שיקולים מטא-הלכתיים, שכן לדעתו ההלכה כפי שהיא כיום, אינה מה שהייתה תמיד. אותם שיקולים אמורים להחזיר להלכה את פניה המקורים. לא פנים של דין, אלא פנים של חסד. אותם ערכי מוסר יסודיים אשר עומדים בבסיסה של ההלכה, ובוטאו בשפה ההלכתית כ"כבוד הבריות", "דרכי דרכיה נעם", "ועשית הישר הטוב" ועוד. הרב שפרבר מצביע על מספר נושאים אשר בהם לכאורה ההלכה הפורמאלית אומרת דבר מסוים, אך הצדק האנושי והמוסר הדתי אומרים אחרת, בנושאים אלה נכנסים אותם שיקולים מטא-הלכתיים ובאים לידי ביטוי. יש לציין, שלא בכל פעם שישנה התנגשות בין אותם ערכים לבין ההלכה הפורמאלית ערכים אלה יגברו. לעיתים ההלכה תישאר כמו שהיא, למרות שיקולים אלה.
הרב שפרבר גם מבקש הלכה שיכולה להשתנות ולהגיב למציאות ולא לקפוא על שמריה. ישנו קשר הדוק, הוא טוען, בין זה לבין החזרת כל אותם שיקולים מטא-הלכתיים. שכן, בעוד ההלכה, המתבססת על ניתוח הלכתי הגיוני, תישאר קבועה פחות או יותר, האלמנטים השונים של כבוד הציבור וכבוד הבריות ישתנו מדור לדור. ובחינה מחודשת שלהם ע"י הפוסקים תוכל בהחלט להניב פסיקות שונות, ולתת להלכה את הגמישות שהיא כה זקוקה לה. ובלשונו: "בעוד שהמרכיב החוקי הטהור, המתבסס על ניתוח הלכתי הגיוני ומנומק נשאר די קבוע, האלמנט של מדיניות הציבור דורש בחינה מחדש של ע"י גדולי התורה שבכל דור באופן תמידי. אחרי הכול, צרכים, רגישויות ומדיניות הציבור משתנים בזמן ובמקום." (עמ 66)
הספר מנסה לפתוח צוהר לעולם הלכתי שונה ממה שאנו מכירים כיום, תוך כדי בחינת נושא העולה יותר ויותר לסדר היום הציבורי. כשקראתי את הספר בהחלט הרגשתי הזדהות עם שאיפת המחבר להלכה שמצויים בה חסד ורוך ואנושי; הלכה שיכולה להשתנות ולהגיב למציאות; הלכה שאינה פוחדת מן ההכרעה בין שיטות שונות; הלכה אשר הכלל כוח דהיתרא עדיף נמצא למול עיניה; ואולי הדבר החשוב מכל, הלכה שחוזרת לערכי היסוד המצויים בבסיסה, ערכי יסוד הקשובים לאדם, למצוקותיו ושאיפותיו. אך יחד עם זאת, מסקנותיו ההלכתיות מרחיקות לכת, כאדם דתי עדיין קשה לי לקבלן, שכן כל שינוי הלכתי טומן בחובו יותר משינוי סעיף בשו"ע, ויש בו גם אמירה חברתית ודתית. בית הכנסת מעורב הוא עדיין, לדעתי, דבר שקשה לראותו במסגרת הקדושה שאפפה למשך כל הדורות את המקום. ובכלל שאלת מיקום הגבול, שאעפ"י שהפסיקה נכונה מבחינה פורמאלית, יישומה בעייתי. כפי שאומר הרב הנקין, שנדרש לשאלת קריאת נשים בתורה, וקיבל את הטענה שעקרונית לנשים מותר לעלות לתורה, אך הסתייג מיישומה: "העליות של נשים לתורה נשארות מחוץ לקונצנזוס, וקהילה המנהיגה אותן אינה אורתודוקסית בשם ולא תישאר אורתודוקסית למעשה." אך מאידך חשוב לזכור כי מחירה של השמרנות כבד אף הוא, ולעתים אף יותר מהבעייתיות שבחדשנות.
דרכה של הלכה - קריאת נשים בתורה: פרקים במדיניות פסיקה. הרב פרופ דניאל שפרבר, בהוצאת ראובן מס, 255 עמ