פזמון חוזר

אחד הדברים ממריצי האדרנלין ומשיבי הנפש הוא נסיעה בנוף הררי מסולע, משובץ מדי פעם במטעי זיתים או במקבצי גגות רעפים אדומים כשבחלל הרכב מתנגנת מוסיקה טובה. ככה הבנתי השבוע בנהיגה בשומרון, ואני מניח שאודי דוידי, תושב דרום הר חברון מסכים איתי. אחרת הוא לא היה מוציא תחת ידיו את האלבום השני שלו, אלבום רוק מגוון שכולל דיסטורשנים, סולואים רגועים שמקבלים תוספת מבורכת של קצב תופים מהיר ועוד מאפיינים רבים וטובים. אלבום שמתאים בדיוק לסיטואציה שתיארתי.

אבל איכשהו, משהו בשמיעה הראשונה של הדיסק הפריע לי, משהו שאומת בשמיעה השנייה, הביקורתית. כל פעם היה משהו שנדמה היה לי שכבר שמעתי. עברו לי בראש השיריםONE של U2, "איך הגלגל מסתובב" של שמוליק קראוס ושמות כמו אתניקס, שוטי הנבואה, סיני תור ועוד.

קשה להמציא את הגלגל. קשה מאד, ואת זה מגלים באלבום הנידון, "חוזר אליך".

דוידי הכניס בו הרבה סגנונות: שירי רוק, שירים בניחוח רגאיי, "שירי דגים" (רגועים כאלו, שמושמעים בחתונה כשמגישים דגים...) ושירים כמו "איזה טוב ה " שהוא כייפי, קליט, מקפיץ (בחיי שדמיינתי יציעים שלמים של נוער כתום-חולצות מפזז בהתלהבות) אבל עם זאת קצת "פזמונסניפי" ופשטני.

גם מבחינת תוכן ראינו כבר הכל: שורות בגוון ורוד ר נחמני ("מאז שגיליתי שאני בן של מלך נגמרו לי הצרות" וכמובן "אין ייאוש בעולם") גרסה נוספת ל"שיר למעלות אשא עיני", שיר זיכרון ("מחייך" שנכתב לזכרו של אביחי לוי הי"ד) והשיר "התנערי" שהשורה "עם הנצח שוב חוזר אל החולות" מתקשרת מיד לגוש קטיף. אפילו את הגימיק של הלחנת קטע לא צפוי כמו סימן י"ז בשולחן ערוך (השיר "שומע תפילה") עשו כבר סיני תור ("לשם יחוד" מתוך "טוב כמו עכשיו") ועדי רן (הסכמה של ר משה פיינשטיין באלבום ה-UNPLUGGED האחרון שלו).

בכל מקרה, חזרתי הביתה, חניתי, וכשנכנסתי עלו מהמטבח ריחות הבישולים של אמא שלי: מהדברים שלמרות שאתה כבר מכיר את הטעם, את המתכון, והאוכל אפילו מוגש באותם הכלים כל פעם, עדיין תרצה לחזור אליו ובסוף גם תלקק את האצבעות.

אז אודי דוידי אולי לא המציא את הגלגל, אבל בהחלט גילגל אותו למקומות איכותיים.

תאזינו ל"חוזר אליך" ותראו שבאמת - החומר מוּכָּר וקצת דביק לפעמים, אבל בחייכם, תאזינו. אם לא תיהנו תחזרו אליי.