שלום,אני בת 23 וחצי ובעלי בן 26 וחצי, אנחנו נשואים כמעט שנתיים ללא ילדים. מבדיקות רפואיות שביצעתי התברר שיהיה לי קצת יותר קשה להיקלט בהריון מאשר נשים רגילות בגלל בעיה של ביוץ לא קבוע וגם בעיה תורשתית של קרישיות דם בהריון.
בעלי מודע לבעיות, גילנו אותן כמובן אחרי הנישואים במהלך מעקבים אצל רופא פרטי שעולים לא מעט כסף.
כל חודש אני מתאכזבת מחדש שלא נקלטתי ובעלי מצידו מפגין אדישות ולא לחוץ ובשבוע שעבר הוא אמר לי שהוא לא רוצה עדיין ילדים, שהוא לא בנוי ללקום באמצע הלילה ושזה גם עניין של הרבה אחריות והוא גם ציין את זה שאנחנו לא מספיק מסודרים כלכלית והוא לא רוצה לקחת את הסיכון.
אני מאוד נשברתי מהגישה שלו, אמרתי לו שזה מאוד כואב לי ואני כל כך רוצה את זה והוא נשאר בשלו ואמר שזה לטובתנו ושהוא מבחינתו רוצה לחכות חצי שנה, שנה וכשנהיה הורים אני יראה שהוא צדק.
אני חושבת רק על זה שאני רוצה כבר ילדים ואפילו אם הטענות שלו נשמעות קצת מוצדקות, הדחף שלי יותר חזק וזה ממש משפיע עליי ועל המצב רוח שלי. מה עליי לעשות? האם אני צריכה לקבל את ההחלטה שלו? האם אני יכולה להכריח אותו לילד? אני ממש מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות. תודה מראש
תשובה
שלום
לי נשמע שזה נובע מהתסכול שלו ומרצונו להקל מעלייך מהלחץ שאת נתונה בו.
הבעיה להיכנס להריון אינה רק שלך, יש לה השפעה גם על בעלך. זה לא משהו שרק את עוברת, גם הוא שותף בזה אם כי בצורה שונה וקשה לו לבטא את הבעיה.
כדאי לך לשים לב לכך כשאת מתאכזבת וכואב לך לראות שזה לא נקלט אז בעלך מרגיש בזה ביקורת גם על עצמו והוא לא יכול לעשות כלום כדי לעזור לך. אז אולי זאת הדרך שלו להתמודד עם הבעיה ולנסות לעזור לך.
מה שנראה לך שהוא לא לחוץ זה בדיוק הגישה שלו להתמודד עם המצב שמלחיץ אותו לא פחות ממך רק שהוא לא רוצה להראות את זה כלפי חוץ כדי לא להוסיף ללחץ שלך.
ייתכן שאני טועה וזאת השקפה שלו באמת אבל לכל השקפה יש סיבה ויש מקור ממנו היא נובעת.
לכן, אני ממליץ לכם ללכת לייעוץ זוגי. שמעתי שיש קבוצות תמיכה לנשים ובני זוגם שקשה להם להיכנס להיריון. אולי זה יעזור לבעלך להשתחרר מהלחץ בו הוא נתון וייתן לכם הזדמנות להתקדם ולתקשר טוב יותר.
בהצלחה
ושנשמע בשורות טובות
שמואל, כולנו שדכנים
נ.ב. אני בטוח שיש פה גולשות וגולשים שעברו את החוויה הזאת, אני מבקש ממכם לחוות את דעתכם.