כאשה שהתגרשה בהיותה כבר סבתא, איני יכולה לדבר מנסיון אישי ב"הסדרי ראיה", אך ממה שידוע לי המצב אינו כפי שכתב חגי סרי, שכן רק אם כן יש סיבות אמיתיות לכך שהילדים לא יהיו עם אביהם כל שבת שניה הם נמצאים פעם בחודש אצל אביהם. לעצם הטענות הרבות שעלו במאמראשתדל לענות אחת לאחת.
לדאבוני המצב בו "הממסד הציבורי" אינו מכיר במרכזיותו של האב בעולם הילד, הוא שיקוף של דורות רבים בהם באמת לא היה לאב חלק רב בגידול הילדים הקטנים. ולכן כדי לקבל משמורת משותפת או חלוקה שוויונית יותר של הזמן, על האב להוכיח שעוד לפני הגירושין היה מסור לגידול הילדים במידה שווה לזו של האם. לשמחתי אבות צעירים רבים שותפים היום במידה שוויונית יותר לגידול הילדים, ולכן גם ישנם הסדרים שונים.
האומנם בהיעדר דוגמא אישית של האב הגרוש יכול לגרום לכך שהילד ישיל עול תורה ומצוות? חינוך הבן למצוות על ידי דוגמה מהאב חשוב גם במסגרת משפחתית רגילה, וגם שם רבים מאוד בני הנוער ה"משילים מעליהם עול תורה ומצוות". מה גם שאיני סבורה ש"התפקרות" הילדים נגרמת בגלל מספר השבתות הקטן שבו הם נמצאים עם אביהם. מדוע אם יראת שמים אינה יכולה לדאוג שבנה יקום לתפילה? הרי זהו תפקידה גם בשבתות שהילדים אצלה על פי כל הסדר שהוא.
כאן המקום להעיר שאנו טוענות שמעט מדי גברים מתוך קהילת המתפללים, מתייחסים לילדים שבאים ללא אב (ואני יכולה להוסיף מניסיוני, שגם ביחס לילדים ללא סב). אך זהו המקום בו אפשר להיות יצירתיים ולמצוא לילדים הבאים לבית הכנסת ללא אב - אב "מאמץ" בבית הכנסת. ניתן גם לנסות להקים מנין שוויוני אורתודוכסי, שבו הילד לא יהיה מנותק כל כך מאמו.
האם לדעתך רק שבת ללא אב במרכזה היא שבת מעוותת, אך מה בדבר שבת ללא אם? מנין לך שה"מסירה מדור לדור" מסורה רק לאב? האם לא גדלנו על "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך"!
לא נותר לי אלא לתמוהה על האמירה:"המסלול הכפוי והמבזה של בילוי כמה שעות בקניון". האמנם אין מקומות בילוי חינוכיים לילדים והוריהם? האם אין מוזיאונים לילדים, גני חיות , ספריות ובהן שעות סיפור ופעילויות מגוונות ושונות, גם אם לאו דווקא חינוך למצוות באופן ישיר? האם אין לאב אפשרות לקחת את הילד למקומות משמעותיים יותר? האם אין הוא יכול לשחק עם ילדו או לטייל אתו? כסבתא המבלה שעות ספורות עם נכדיה לא יותר מפעם בשבוע, נראה לי שאין לי מספיק הזדמנויות לקחת אותם לכל המקומות המענינים, ולעשות אתם כל מה שהייתי רוצה.
ברור לא שהמאמר נכתב מתוך כאב, אבל הפניה לבתי הדין הרבניים מצביעה על כך שאינך שואף להגיע להסדר שוויוני, אלא להפקיע את זכות האמהות לחינוך ילדיהן, משום שידוע לכל שבתי הדין הרבניים נוקטים בעמדה מאד לא שוויונית כלפי הנשים.
הכותבת היא חברת קולך, פורום נשים דתיות