העליה במקרי הגירושין במגזר הדתי, מחייבת להעלות לסדר היום הציבורי את הבעיות היחודיות המאפיינות את המשפחות הגרושות הדתיות. לצערנו הממסד שעוסק בנושאים אלה בישראל טרם הכיר במרכזיותו של האב בעולם הילד. אב לילדים שמתגרש מאשתו, מתגרש בפועל גם מילדיו שאותם יראה לאחר הגירושין רק במסגרת "הסדרי ראיה". המשמעות היא מספר שעות יום או יומיים בשבוע ושבת אחת בחודש, וגם זה לא תמיד. הילדים יגדלו מעתה בביתה של האם ויפגשו עם אביהם אך ורק מחוץ למסגרת החיים הטבעית שלהם.
מצב זה הוא בעייתי וקשה לכל אב שמעתה כמעט שאיננו יכול להשפיע על חינוכו של הילד. בקרב משפחות דתיות שבהם לאב יש תפקיד מיוחד של חינוך לתפילה וקיום מצוות, תוך מתן דוגמא אישית וחוויתית, נוצרות בעיות קשות שבמקרים רבים גורמות לכך שילדים ישילו מעליהם עול תורה ומצוות.
נתחיל בשאלה פשוטה. נניח שמדובר בילד בן שבע או שמונה שהולך כבר מספר שנים עם אביו לבית הכנסת. מי ילך איתו מעתה. ליד מי יעמוד. ממי ילמד את סדר התפילות ואת ההנהגות המיוחדות. מי ישגיח שהילד אכן יתפלל ולא יצא החוצה או סתם ישוטט ברחבי בית הכנסת? ומה אם יש מספר ילדים בגיל חינוך? מדוע צריך האב בנוסף על הגעגועים העזים, ותחושת הריקנות בבית הכנסת, לדאוג שמא הילד שנמצא אי- שם, לא קם לתפילה?
גם במקרה שהאם היא יראת שמיים ומלאת כוונות טובות יש דברים שהיא פשוט לא יכולה לעשות. אפילו אם תבקש מהרב המקומי או משכן חביב שילווה את בניה בתפילה, אלה אינם תחליף למורא אב שנובע גם מתוך קשר ואהבה. חלק גדול ממה שמחזיק את הבנים בבית הכנסת זו החוויה היחודית שיש להם עם אבא. המחבואים בתוך הטלית הרחבה המבט הגאה של האב הרואה את בנו עולה לתורה, המעקב אחרי האצבע המורה בסידור, השירה יחד, החיבוקים והמגע החם והאוהב, כל זה נעלם. נדבך מרכזי מאד בחינוך הילדים הולך לאיבוד.
ובכלל מדוע שבעלה של האם ימלא מעתה את תפקידו של האב הטבעי שעד כה עסק בענין? האם אתם סבורים שהוא יציית לו או שמא יטיח בפניו "אתה לא אבא שלי". ומי יתמודד עם בן נוער המסרב לקום לתפילת שחרית של שבת אחרי שחזר מאוחר בליל שבת?
ומה קורה כשהאם נישאת מחדש לגבר אשכנזי בעוד אביו הביולוגי הוא דווקא ספרדי. דבר זה יוצר חיכוך ובלבול בשמירת ההלכות בין מה שהורגל ע"י אביו לבין מה שהוא רואה מעתה בבית אימו.
לא פעם קורה שאם גרושה נעשית חילונית והאב עומד מנגד, רואה איך ילדיו מתפקרים בזה אחר זה והוא איננו יכול לעשות דבר.
תאמרו בוודאי, הרי יש הסכמים בבית משפט והאם תשלח אותו לחינוך דתי. יש להבין שהסכמים ופסקי דין של בית משפט זה לא קיצור שולחן ערוך, אנשים לא הולכים ביום-יום עם הפסק ביד על כל תתי סעיפיו ובונים את אורח חייהם על פיו.
לא יעזור דבר. גם אם הילד לומד בתלמוד תורה מובחר כפי שהורה בית המשפט בהתאם לדרישות האב, אבל אימו המותשת מסתגרת בליל שבת עם הטלוויזיה בחדר השינה, בלי הדלקת נרות, קידוש ושולחן שבת, שאף אחד לא יתפלא שהילד יפרוק עול מצוות לכשיגדל. וזה קורה. אפילו הרבה.
היהדות והחינוך למצוות, מתבססים בין היתר על דוגמא אישית ועל דגם משפחתי. בית כנסת ובעיקר בשבתות בנוי בהרבה על חוויות. כל אלה נקטעות. שבת ללא אב במרכזה היא שבת שמבחינה הלכתית היא בוודאי כשרה, אבל מבחינה חינוכית ודתית- חוויתית היא מעוותת.
היהדות הועידה תפקידים אלה לאב, אולם מציאות החיים בגירושין נוסח ימינו איננה מאפשרת לאב למלא את תפקידיו. הגירושין היא מכה קשה למה שנהוג לכנות ביהדות "המסירה מדור לדור" שנעשית מאב לבנו. בן שגדל באווירה מבולבלת או תלושה איך ידע מה להוריש לבנו?
כדי להתמודד עם בעיות אלה בצורה הטובה ביותר, על בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לעניני משפחה לתת תשומת לב לכך שאב דתי המעוניין ומסוגל להמשיך ולחנך את ילדיו חייב לשהות עימם בפרקי זמן משמעותיים תוך מתן עדיפות לחגים ימים נוראים וכדומה. המצב העדיף הוא "הורות שווה" שבה הילד נמצא בפרקי זמן זהים אצל האב והאם. אבל קודם כל יש להוציא את האב הדתי מהמסלול הכפוי והמבזה של בילוי כמה שעות בקניון. ככה לא מחנכים ילד למצוות.
חגי סרי יו"ר ארגון "אבות" לקידום האבהות והמשפחה.