שלום,
יש לי חבר כבר המון זמן ואני אוהבת אותו מאוד והוא גם אותי.
רציתי לשאול, דבר ראשון אחרי שמגיעה האהבה ובטוחים שרוצים להיתחתן אז מתי יודעים, למשל אם יש משו פתאום שמפריע לי אצלו, אז לפני שאהבתי אותו אולי הייתי מוותרת ובכלל לא מנסה לפתור אבל עכשיו אחרי שב"ה יש אהבה שבאה מתוך הערכה עצומה יש את הרצון של שני הצדדים ל"היתגמש" בשביל הצד השני.. וכאילו מכניסים את זה כחלק מה"חבילה" שאנחנו מקבלים כשאנחנו מקבלים אחד את השני.אז השאלה היא בעצם מתי אני יודעת אם זה משו שאני יכולה לחיות איתו (אם לא מצליחים למצוא פתרון) ומתי צריך לחתוך, גם אחרי הרבה זמן של קשר.
השאלה השניה שלי היא האם זה נכון שבנים הרבה הרבה פחות רגשניים מבנות וזה משפיע על הייחס שלהם כלפינו.? כאילו בהתחלה של הקשר הוא היה הרבה יותר מפרגן ומתעניין ועכשיו כאילו הוא לא משקיע כ"כ.. קצת עצוב לי.. האם זה סיבה להיפרד.(כמובן אחרי שהסברתי לו את הנושא והוא באמת הבטיח להשתפר,אך זה החזיק בדיוק יומיים.)
תודה ממש!!
תשובה
שלום
לגבי שאלתך הראשונה, בדרך כלל מגלים את החבילה המלאה הגדולה והאמיתית רק אחרי החתונה ואין למעשה שום אפשרות לגלות אותם לפני.
אז השאלה היא אפילו יותר גדולה, איך אפשר להתחתן אם יש המון דברים שלא יודעים ורק אחרי החתונה הם יתגלו? איך אפשר לדעת מראש שאנו מסכימים לקבל את החבילה לפני בכלל שאנו יודעים במה מדובר?
למשל רק אחרי החתונה תוכלי לגלות שהוא מפזר את הגרביים שלו בכל מקום, בסלון, במטבח... ואת כל הזמן מוצאת אותם ומסדרת אותם מאחוריו, כל הזמן ושזה משגע אותך לחלוטין עד כדי טירוף (וזאת דוגמא קטנה).
ורק אחרי החתונה הוא יגלה שאת לא ממש מסוגלת טכנית להכין לו צלחת חמה כשהוא מגיע הביתה (איזה חלום או אשליה שהייתה לו בראש איך צריכה להיראות זוגיות ואהבה) כי הוא בכלל לא מתאמץ לומר מתי הוא בכלל מגיע הביתה ובכלל את מאוד עסוקה בעצמך ואין לך יכולת כזאת. הוא יכול לקחת מה שהוא רוצה מהמקרר ולחמם לעצמו את הצלחת במיקרוגל. אבל זה לא מה שהוא ציפה וזה משגע אותו עד כדי טירוף!
וכן הלאה...
לגבי שאלתך השנייה זה אותו דבר, הבנים מאוד שונים מהבנות. הם לא ממש פחות רגשניים אבל הם לא מבטאים את הרגשות שלהם החוצה ובעצם הם מתכנסים את עצמם בתוך מערה סגורה והרמטית. וזה רק חלק מההבדלים המהותיים בין נשים לבין גברים.
אז איך אפשר לגשר על הבדלים עצומים כאלה ומהותיים כל כך? ומה לגבי השאלה הראשונה שלך לגבי ה"חבילה" שמתגלית רק אחר כך?
התשובה לשתי השאלות האלה היא אחת והיא דווקא מאוד קצרה - אהבה!
בעזרת אהבה מגשרים בין הכל, בעזרת האהבה מקשיבים לזולת, תומכים בו, מכבדים אותו, מקבלים אותו, ועושים מאמצים כדי לסייע לו ולתמוך בו במה שרק אפשר ומשקיעים בו ובקשר ללא סוף וגבול ולא מקבלים את השני לעולם כדבר המובן מאליו.
נחזור לדוגמאות למעלה. אם הבחור שלנו יעשה מאמץ תמידי ולא יזרוק את הגרביים שלו בכל מקום כי זה מפריע לאשתו ובסוף יש מצב שזה אפילו יתחיל להפריע לו עצמו שהגרביים שלו מסתובבות בכל מקום זה בגלל האהבה וההבנה כלפי הצרכים של אשתו לסדר בבית ולניקיון שתורם לכל האווירה בבית.
וגם אשתו תשתדל מפעם לפעם אם יש לה אפשרות טכנית לכך להכין לבחור שלנו צלחה חמה. איזה אושר היא תכניס לו בלב שהוא כבר יודה בלי סוף וכבר ירגיש לא נוח שהיא משקיעה כל כך הרבה מאמצים בארוחה החמה שלו שכבר לא יהיה לא איכפת אם אין לו צלחת חמה כי היא טיפלה בילדים וסידרה את הבית וכו' וכו' ואין לה כוח וזמן לטפל בעצה אפילו עד כדי כך שלא היה לה זמן להכין לעצמה כוס מים לשתות או אפילו ארוחה קרה לאכול. ואז הוא אולי יכין לעצמו ולאשתו צלחת חמה כאשר הוא מגיע הביתה. כן, הפוך!!! זאת אהבה ואיכפתיות!
וכל הזמן להודות ולומר תודה ולפרגן על המאמצים שעושה בן הזוג. לפרגן בלי סוף.
רק באהבה ובהשקעה אין סופית בזוגיות.
זה "תרופת הפלא" שהקב"ה נתן לבני אדם. כדי לחבר ביניהם בינם לבין עצמם ובינם לקב"ה עצמו.
בהצלחה
שמואל, כולנו שדכנים