בס"ד שלום ותודה על האפשרות לקבל עצה טובה... אנו זוג שנשוי שנים רבות+ילדים ב"ה לאחרונה עברנו ארוע עצוב במשפחה ואני עוד סוחבת את העצב בעקבותיו, מתרוממת ומתפקדת ושוב קצת שוקעת(לא דיכאון ב"ה, מתפקדת וכו' רק עצובה ומהורהרת...) אני מרגישה שאני צריכה כוחות מבעלי שלא ישקע איתי אלא יחזק וישמח, אך הוא אומר שכשאני עצובה-זה מעציב אותו וקשה לו להכיל אותי כשאני בעצבות... אני לא שופטת ולא כועסת רק מרגישה שאנחנו בלופ שקשה לצאת ממנו... וגם תוהה האם פיספסנו משהו בדרך, תקשורת זוגית (בזמני משבר ולא רק בעת שמחה) לא מפותחת?! אנחנו משתדלים לצאת מהבית ולבלות ביחד אבל זה לא זורם כי מתחת לפני השטח יש דברים שלא מטופלים(מה שכתבתי לעיל) אשמח לעצה טובה שנזכה לשמוח בחג באמת!



תשובה

שלום את התשובה נתת בעצמך, צריך להשקיע יותר בזוגיות ובתקשורת וספציפית לדבר על הנושא הכואב. כמובן שצריך למצוא זמן ומקום מתאים ולדבר בנועם ובאהבה ולא בהתקפה ובלי לתת ביקורת כלל!!!! רק תגידי מה את מרגישה בעצמך, למה את עצובה? מה זה גורם לך? איך זה פוגע לך בתפקוד? תדברי רק על עצמך! בלי שום ביקורת על בעלך אפילו לא ברמז. השתדלי מאוד. המטרה היחידה הוא שהוא יכיר אותך טוב יותר. וגם תדגישי את זה בהקדמה לשיחה. שאת מעוניינת שידע מה את מרגישה ושאת מרגישה צורך לחלוק יחד איתו את הרגשתך כי בעצם אתם ביחד ושרק איתו את יכולה לחלוק את זה כי אין אף אחד אחר שאת יכולה לחלוק איתו את זה ושיבין אותך יותר טוב ממנו. ובכלל אפשר לפתח את השיחה בעניין של לחלוק אחד עם השני בלי רצון וצורך לפתירת הבעיות. אלא שעצם הנישואין והזוגיות זאת לדעת לחלוק עם השני את הרגשות. אם הוא לא מרגיש צורך לחלוק הכל זה בסדר גמור אבל את מרגישה צורך לחלוק ואת מבקשת ממנו רק שיקשיב ולא יותר מזה!!! צריך למצוא זמו נוח לשיחה כזאת, בנועם במקום שקט ובלי הפרעות. מקווה שזה יעזור, שמואל, כולנו שדכנים