ברצוני לדעת איך היהדות מתייחסת לאישה בגיל המעבר ולחיי אישות בתקופה זו של החיים כאשר הליבידו (תשוקה) בירידה (לפעמים כבר לא קיימת) ובהיעדר וסת, אין תקופת נידה שמאפרת רגיעה במגע הפיזי. מאידך,אין כבר חיוב בקיום מצוות פיריה וריביה (לפעמים יש כבר נכדים). בקיצור יש הרגשה שהאישה כבר לא מוגנת וצריכה להתמודד עם חיי אישות שונים לחלוטין ללא שום מסגרת הלכתית.יש לציין שלעיתים מדובר בנשים צעירות (הייתי בת 42) שעדיין מרגישות צעירות ברוחן ובגופן ושיחסי אישות עבורן תופסים מקום הרבה פחות מרכזי מתחילת הנישואין ולא כך עבור הגבר.
מרים
תשובה
בס"ד
למרים היקרה, שלום ושמחה,
באתר זה קיבלתי מנדט לתת עצות רפואיות ברוח היהדות. אולם לא אוכל להתיימר לתת התייחסות הלכתית או דתית מלאה לשאלות של הפונים והפונות, מאחר ואיני תלמידה חכמה, איני רב, ורוחב ידיעותיי ביהדות קטן מכדי שאוכל להציע את עצמי כעונה על שאלות ביהדות.
על כן קבלי נא את החלק הרוחני בתשובתי מתוך סייג זה, חפשי עוד מידע, ואשמח אם תשתפי אותי ואת הקוראים האחרים בו, למען נשכיל ונלמד.
מבחינה פיזיקלית- יש נשים רבות ששמחות מאוד להיפרד סוף סוף ממה שקראת לו תקופת הרגיעה במגע הפיזי, וגם שמחות מאוד להיפרד מהחששות שליוו אותן תמיד לפני יחסים, שמא יכנסו להריון בלתי מתוכנן ובלתי רצוי.
יש נשים שנטלו אמצעי מניעת הריון מורידי חשק במשך כל חייהן הפוריים (לבד מתקופת ההריונות), ודווקא כשכבר אינן נזקקות לאמצעים אלו החשק עולה.
גם נשים שהיו עייפות מגידול ילדים, מחוסר שינה בלילות בתקופת גידול התינוקות וההנקות, כאשר מוחן היה עסוק במשך שנים בשאלה מה אכין לארוחת הצהריים, והאם אספיק לגהץ לפני שבת, כבר משילות מעצמן חלק ממשימות מתישות ומורידות חשק אלו בגיל המעבר, והחשק חוזר לתפוס מקום.
לעומת זאת, דווקא אצל חלק מהגברים יש ירידת חשק בסביבות גיל 40 ואילך, חלקם חווים מדי פעם "כשלונות" ביצוע, דבר שלא הכירו בשנות העשרים לחייהם. ובכלל- גם גברים עושים מטמורפוזה כזו או אחרת כשהם עוברים לתקופת חיים אחרת, ועל כן גם הליבידו שלהם משתנה ליותר או פחות מבעבר. כל אחד לפי עניינו, כפי שכל אחת לפי עניינה.
זוגות שחווים קשר חדש, כגון נישואים שניים, גם אצלם הליבידו מתחדש. כי ליבידו זה לא רק עניין טכני של גיל, ואצל נשים לא ניתן לומר שהדבר היחיד שאחראי על החשק שלהן הוא מחזור הווסת והביוץ.
לא הבנתי למה כוונתך שהאישה לא מוגנת. אולי התכוונת שתקופת הנידה היא תקופה שמגינה על האישה מיחסי מין שאינה חפצה בהם, וכך בגיל המעבר היא מוצאת את עצמה זמינה למין על בסיס קבוע מבלי שהיא חפצה בו? נראה לי שלכך התכוונת, אך איני בטוחה.
לגבי הגיל שבו חווית את הפסקת הווסת- 42, זהו גיל בו כרבע מהנשים מגיעות בו לגיל המעבר, ואינו נחשב צעיר לעניין הפסקת ווסת. הוא כן נחשב צעיר בימינו להרבה עניינים אחרים, בגלל העלייה בתוחלת החיים ובאיכותם. בתחילת המאה העשרים רוב הנשים עדיין קיבלו ווסת כאשר נפטרו.כלומר היו מחזוריות עד יום מותן. התקופה שאחרי גיל המעבר הייתה מוכרת למעט נשים ומעט נשים התמודדו עם מה שאת מתמודדת.
לגבי היהדות, ועניין פריה ורבייה- הרב מרדכי אליהו זצ"ל כותב בספרו דרכי טהרה, שאין שום עניין של הוצאת זרע לבטלה במעוברת וזקנה, ואין לחשוש לכך.
כלומר גם לפי היהדות יחסי מין זה לא רק עניין של פרו ורבו. דבר מעניין מאוד נוסף שהוא כותב שם, הוא שיש נשים שממשיכות לנהוג כמחזוריות לכל דבר גם כאשר נעקרה ווסתן, והולכות וטובלות במקווה. הוא אמר שאם אישה כזו חוששת שהבלנית תלעג לה, יכולה גם לברך על הטבילה (לעיני הבלנית), על אף שזו לכאורה "טבילה לבטלה". ראי כמה היה גדול הרב מרדכי אליהו, וכמה הבין ללבם של אנשים ונשים.
אם תמצאי התייחסויות דתיות נוספות לעניין, אשמח, כאמור, אם תשתפי אותנו.
באהבה, מדפנה מאיר