"כשהייתי במדרשה, חיפשתי מישהו רציני, שיקבע עיתים ושיעביר דבר תורה ארוך בשולחן שבת. תכלס היום אחרי שנה באוניברסיטה והנישואים עם ארז זה נראה לי ממש רחוק"
"מה זאת אומרת אחרי המדרשה זה כבר לא כזה חשוב?! הקב"ה נגמר?!"
"שלא תבין אותי לא נכון, עדיין חשובה לי האמונה והתורה וכל זה... אבל זה לא כמו פעם בימים שזה בער בי. את המדרשה סיימתי! ארז תסביר לו!"
מרתיע. מבט בוחן על מערכותיה התורניות של הציונות הדתית מעלה תמונה מלאת סתירות. מצד אחד, עולם הישיבות והמדרשות הוא מן המפוארים שיש. איכות לימוד התורה ויראת השמים מתפתחים, ממרכז הרב ועד הגוש, דרך הרובע ועד מגדל עוז, מצב זה הוא מהנשגבים שידע עם ישראל. מצד שני, גם הפער בינו לבין החברה החיצונית העוטפת הוא מן הגבוהים ביותר שידע עם ישראל.
פעמים רבות, רבות מדי, חזיתי כיצד מי מאתנו שיוצא אל מחוץ לבית תלמודו הולך ונשחק אט אט. הוא זונח את המנוע האמוני-פנימי שהניע אותו שנים מועטות לפני כן. זונח את חריפות הלימוד, את עוצמת התפילה, את ההקפדה הדקדקנית על מצוות ושמירת הצניעות. מבחינתו התורה הופכת ל"גיבנת" של מצוות ומסורת נוקשה המוטלת על גבו.
השאלה הקשה היא על תפקודו של העולם הרבני. מדוע הוא לא מגיב? מדוע הוא לא רואה את תלמידיו קורסים לנגד עיניו פעם אחר פעם?! כמובן, העולם הרבני איננו טיפש. הוא יודע לנתח ולהבין את המציאות החברתית. אבל האם הוא מודע אליה? מסלולו הממוצע של הרב הציוני דתי מתחיל ונגמר בין קירות הישיבה או הישוב שליד, וטוב שכך, שכן לא ניתן לבנות עולם של קדושה מבלי להתנתק מהמציאות. אך השאלה היא מדוע הישיבה והמציאות לא מקושרות ביניהן? מדוע עולם הישיבות מנותק מהמציאות סביבו?
תלמוד התורה צריך להוביל את כולנו. לתת לנו אופק חדש ולהציג בפנינו מרומים גבוהים לשאוף אליהם בכל פעם ופעם. עולם הישיבות מרגיש לעיתים שלא מכבודו להשתעבד לחברה, לשנות משהו מדרכו החינוכית כתוצאה ממשהו שלא מסברות הלימוד.אך מדוע המציאות איננה יכולה להיות סברת לימוד? מדוע הביקורת החברתית אינה יכולה לשמש מקור מהימן? דבר ה איננו מתגלה רק בישיבה, הוא מתגלה גם בחוץ, בארצות החיים שברחוב.
לו תלמידי החכמים היו מתייחסים לעובדה שחברה נפרדת פירושה רווקות מאוחרת, לו היו שמים את ליבם לכך ששנאת האקדמיה פירושה הרחקה מן החברה הישראלית, לו היו מעודדים את תלמידיהם לפרוץ את תחום התקשורת במקום לצווח עליה, היינו ממגדילי התורה וממאדירה. מובן שצריך להיזהר ולא להשתעבד לרחוב, צריך להכניסו כשיקול ולא כשורה התחתונה, אך החיפוש אחר דבר ה יעשה מתוך כלל הכלים העומדים לרשותנו.
על עולם הישיבות מוטלת החובה להפנים את שיטת הלימוד הביקורתית הבוחנת את עצמה והשגיה באופן תדיר ועל ידי כך בונה תשובה עצמית מתמדת. שבח יהיה לעולם הישיבות לו יחובר On line"" לתרבות הסובבת אותו, כך היה מצליח לראות את מחדליו הרבים לאורך השנים, בדמות עשרות בוגרים מקולקלים שחיבורם לתורה מתמצה בריטואל המצוות הפשרני. חיבור שכזה יתרום גם בכיוון ההפוך, ורבים בחברה הישראלית יבינו את מלוא תבונתה של תורת ה היודעת לרומם את החברה הישראלית.