אני יוצאת בערך חודשיים עם מישו מקסים מקסים מקסים, כל הדברים שתמיד חיפשתי בבן זוג שזה שמחה גדולה, ועבודת ה' עם כל כוחות הנפש נמצאים בו בשפע, ובנוסף יש לו לב טוב מאד ומידות טובות. ב"ה אנחנו שמחים בקשר שנוצר וזה מרגיש לנו חיבור בריא וטוב ב"ה ואפשר להגדיר את הקשר כרציני.
מה שכן, הוא לא למד בהשכלה גבוהה אלא עובד בתפקיד פקידותי ללא השכלה אקדמית. הוא כבר בחור גדול בסוף שנות ה20 שלו ובינתיים לא נראה לי שיש לו רצון כזה.
יש לציין שכן יש לו כישורים מתאימים לכך. לי זה טיפה מפריע אבל לא מטורף כי הוא אישיות ככ ציבעונית שאני לא זוכרת את זה בכלל. מה שכן להורים שלי זה מפריע. מאד. הם בהלם תרבותי כי אצלנו במשפחה לכולם יש תואר שני לפחות אם לא שלישי. הם אפילו אמרו לי שהם מעדיפים שלא יצא מזה כלום וזה עוד לפני שהם מכירים אותו- רק בגלל ההשכלה.
יש לציין שאנחנו באים מרקעים וסביבות שונות מאד ואיפה שהוא גר זה לא חריג לצאת לעבוד בלי תואר, הסביבה שלו לא דוחפת להישגיות ושלי ממש ממש כן.
אני עכשיו סטודנטית ויש לי שאיפות אקדמיות אבל זה לא פער שמורגש ביננו. הוא עמוק וחכם ואני לומדת ממנו המון.
אני לא יודעת מה לעשות כי מצד אחד טוב לנו ואני לא רוצה להפסיד אדם כזה בגלל השכלה או ליתר דיוק בגלל המשפחה שלי. אבל גם אין לי כח ליחצן אותו אצלי במשפחה, ואני לא רוצה להתחתן במצב שההורים שלי לא שמחים בחתן שלי.
אשמח לעצה.
תודה!
תשובה
שלום מה שחשוב זה שאת ששמחה ורוצה אותו. את מתחתנת ולא ההורים שלך. הם באמת צודקים כי הם לא מכירים אותו ואת מעלותיו, אחרי שיכירו אותו הם יבינו שצדקת וישמחו גם הם בשבילך. שיהיה במזל טוב שמואל, כולנו שדכנים