אלדד עוז עובד בחברת הקייטרינג א. כהן ובניו. בין השאר הוא מופקד על הזמנת הירקות והובלתם לחברת הקייטרינג. לאחר שערך סקר שוק מקיף ובחר במשווק הטוב ביותר לחברה - ארנון מחברת "טוב הארץ". לאחר ארבעה חודשים פנה משווק מתחרה בהצעה לרכוש ממנו את הירקות. באותו שבוע כאשר הגיע לארנון, המשווק הוותיק, הוסיף לו ארנון ללא תמורה כמה שקיות של חסה. הדבר הפך לנוהג ובכל פעם שהגיע אלדד, זכה לתוספת ירקות מעבר לכמות הנדרשת. אלדד לקח ירקות אלו לביתו. משנודע הדבר לבעל חברת הקייטרינג, דרש ממנו להעביר מכאן והלאה את תוספת הירקות, כיוון שלטענתו ארנון מייעד אותם לחברת הקייטרינג. אלדד לעומתו סבור שהוא מקבלם עקב הידידות הנרקמת בינו לבין ארנון.
בית הדין דחה את דרישת החברה.
נימוקי פסק הדין: הרמב"ן, דן בשאלה דומה כאשר יהודי גבה את מיסי הקהילה והעבירם לממונה, וזכה ממנו לתגמולים כספיים עבור נאמנותו. הקהילה דרשה ממנו את התגמולים שכן לטענתם הוא קיבלם בזכות כספי הקהילה. בשולחן ערוך (חושן משפט, קפג, ו), נפסק שיש להבחין בין שלושה מקרים.
- אם נקנה דבר שערכו לא מוחלט אלא נתון לשיקול דעת המוכר, והמוכר נתן מתנה נוספת, בעל המעות זוכה במתנה ולא השליח. הסברה בכך היא שיש להניח שהמוכר מתכוון להוזיל את מחיר הסחורה באופן זה.
- אם נקנה דבר שערכו מוחלט וקצוב, בעל המעות והשליח חולקים במתנה. הסברה בכך היא ששיתוף הפעולה של השליח ושל המשלח הם שגרמו לרווח כספי זה. השליח שטרח לקנות בחנות זו, והמשלח ששילם. על כן הם חולקים ברווחים.
- אם המוכר אמר לשליח באופן מפורש שהוא נותן את המתנה עבורו, זוכה השליח במתנה.
במקרה שבפנינו אין לירקות מחיר קבוע בשוק. כל משווק בוחר את מחיר המוצרים על פי שיקולי כדאיות כלכליים. על כן יש להניח שאלדד בחר להוזיל את מחירי הירקות כדי להתמודד עם התחרות בשוק. את זאת הוא עשה בדרך של "נתינת מתנות" בצורת ירקות. על כן בעל המעות זוכה במתנה זו.
בית הדין ציין שאם ארנון יאמר לאלדד באופן מפורש שהוא נותן לו את הירקות, זכאי אלדד לקחת אותם לביתו. עם זאת מוסיף בית הדין שיש לעמוד על המשמר ולבחון היטב האם אלדד בוחן היטב את הכדאיות הכלכלית של הקנייה ממשווק זה דווקא, ואינו מושפע מקבלת המתנות.
הרב משה בארי חבר בגזית, איגוד בתי הדין לענייני ממונות