שלום! קודם כל סליחה על האורך...
אני נשואה 4 שנים ויש לי 2 ילדים.
אני לא ממש זוכרת מתי היה לי טוב עם בעלי מאז שנולד הבכור (שנה וחצי אחרי החתונה).
בשנה-שנתיים האחרונות המצב רק החמיר בהדרגה.
להריון השני נכנסתי במקרה כשהיינו בחופשה והוא נגע בי אחרי המון זמן שזה לא קרה.
מאז הלידה (חצי שנה) הוא נגע בי אולי 3 פעמים (כולל ליל הטבילה) ובפעמיים הנוספות זה היה אחרי שדיברתי איתו והסברתי לו שאי-אפשר לחיות בזוגיות בלי מגע בכלל!
אני לא יודעת מה לעשות!!!!
הדבר הכי חשוב לי בעולם זה הילדים שלי והדבר שהכי חשוב לי זה שהם יהיו מאושרים! אני יודעת שאם נפרק את החבילה לילדים זה יהיה מאוד קשה, להיות כל פעם עם הורה אחר בנפרד, לעבור בין שני בתים וכו' וגם אני אצטרך להתמודד עם כל מיני דברים שכשחיים עם אדם מבוגר נוסף בבית לא צריך להתמודד איתם. מצד שני, אני לא מסוגלת לחיות איתו! אני כבר לא מסוגלת לאהוב אותו. הוא נראה לי סמרטוט. כ"כ חלש. כ"כ קטן! וזה קשה לי! קשה לי לחשוב שהבן-אדם שכ"כ אהבתי נהיה כזה!
הוא כבר לא מתייחס אלי. בשבילו אני "מטפלת" של הילדים, עקרת בית, שותפה לדירה. לא יותר מזה.
הוא כבר לא מחמיא לי כמו פעם על איך שאני נראית אפילו שאני מאוד מקפידה לטפח את עצמי כמו פעם
הוא גם יכול להיכנס למיטה, לשכב לידי ותוך שנייה להירדם. בלי להסתכל עלי בכלל. וזה במקרה הטוב! לרוב, הוא מעדיף בכלל להירדם עם אחד הילדים/על הספה/בכל מקום אחר חוץ מאיתי.
(לטענתו הוא לא נרדם בכוונה אלא שהוא פשוט עייף ולא מצליח לשלוט בעייפות- ככה יוצא שאנחנו כמעט לא ישנים ביחד) מעבר לזה, אין שום מגע בינינו. גם סתם חיבוק/נשיקה/עיסוי וכו'. כלום! פעם ביקשתי ממנו בערב לעשות לי מסז' אז הוא עשה במשך 2 דקות ואז אחד הבנים בכה אז הוא הלך אליו ונרדם איתו. לא התאמץ להשאר ער כדי לחזור אלי ולהמשיך. המגע בינינו לא מעניין אותו יותר. (אגב, מאז שהבכור נולד, לפני כמעט 3 שנים, היינו מותרים ברצץ עד שהשני נולד ומאז שטבלתי אחרי הלידה אנחנו שוב מותרים ברצף אז כנראה שאני לא מספיק אטרקטיבית בשבילו)
חוצמיזה, סגנון הדיבור שלו והרגישות שלו כלפי השתנתה לחלוטין! הוא מרשה לעצמו לדבר אלי בזלזול והוא יכול לשמוע שאני בוכה ולהאשים אותי שהגעתי למצב הזה!
כל פעם שאמרתי לו שאני לא מוכנה להמשיך ככה הוא אמר שאני בוחרת בפיתרון הקל- להתגרש ושאנחנו צריכים לעבוד על הזוגיות שלנו. אז כל פעם למשך יומיים-שלושה האווירה בבית היתה קצת יותר נעימה ואח"כ שוב חזר הזלזול. הוא רצה ללכת לטיפול זוגי והתקשר ליועצת שכשאני דיברתי איתה היא היתה נשמעת לי לא מתאימה לנו ומעבר לזה היא דרשה מחיר גבוה מדי שהיה מכניס אותנו לבעיות אחרות שהיו מקשות עלינו ואולי מפריעות לנו לפתור את הבעיות בזוגיות...
עכשיו כל פעם שאני אומרת לבעלי שאני לא מסוגלת יותר להמשיך לחיות איתו הוא מאשים אותי בזה שהוא רצה לטפל בזה ובגללי לא הלכנו.
אני באמת לא רואה איך איזשהו סוג של טיפול זוגי יכול לעזור לנו, חוצמיזה שאנחנו לא יכולים לעמוד בעלויות של דבר כזה בנוסף לזה שזה דורש מאיתנו כל פעם לצאת מהבית ולהשאיר את הילדים.
מה עושים???
אני לא מצליחה לראות אותי חיה איתו לנצח באושר ועושר ואני לא חושבת שזה נכון להישאר ביחד רק בשביל הילדים. וכרגע אני איתו רק בשבילם. ובשביל הנוחות. אבל אני רוצה אהבה!!! אני באמת לא מסוגלת לסבול אותו! במצב כזה, מה אני צריכה לעשות? לתבוע גט? לפנות לעו"ד? לרבנות? למי פונים? איך מתחילים הליך גירושין אם בכלל?
תעזרו לי! בבקשה!!!
תשובה
שלום וברכה
המצב אותו את מתארת, מצב של ניתוק רגשי ואף פיזי לאחר לידה ראשונה הינו שכיח, אך בדרך כלל לתקופות קצרות יותר מהתיאור שלך וגם פחות בחומרתו. תופעה זו נגרמת לעיתים עקב ריכוז תשומת הלב של האם בתינוק החדש ותחושת האב כי הוא מחוץ לדיאדה שנוצרה בין האם לתינוק. ולעיתים או בנוסף, השינויים הפיזיולוגיים וההורמונאליים בגוף האשה וכן מצבי רוח מתחלפים, יוצרים לעיתים דחייה אצל הבעל ובמקרים קיצוניים המצב מחמיר עם הזמן כאשר חוברים לניתוק זה התרחשויות נוספות ביחסי הגומלין בין בני הזוג ובהיעדר כלים להתמודדות המצב נהיה קשה ובלתי נסבל כפי שעולה ממכתבך.
כאמור, המצב אותו את מתארת הינו חריג ואני מניח שאינו פשוט כלל, יחד עם זאת לפני שרצים להתגרש יש צורך לנשום עמוק ולפעול מתוך שיקול דעת ומיצוי כל האפשרויות לתקן ולהבריא את היחסים ביניכם ככל שהדבר תלוי בך, כך שאם לא תהיה ברירה ובעתיד תבחרי באופציה של גירושין, תוכלי לעמוד מול עצמך, מול בוראך ומול ילדייך בעת שיגדלו ולאמר, עשיתי ככל שיכולתי ובאמת לא הייתה ברירה אחרת.
אני סבור שעליכם למצות את תהליך הטיפול הזוגי, אם בעבר לא הלך מסיבות אלו או אחרות, תמיד אפשר לנסות שוב מחדש, הוכיחי לו שאת באמת רוצה בהבראת התא הזוגי שלכם והתחילי בפעולות שיבטלו את ההאשמות שלו כלפייך כאילו את אינך רוצה בטיפול.
שווה להשקיע, גם את הכסף שאין, אם המטרה של שניכם כנה ואמיתית ואתם הולכים במטרה לבנות מחדש את ההריסות. אגב, עורך דין עולה הרבה יותר ומדובר בעשרות אלפי ₪
אמנם הישארות יחד אינה ערובה לאושרם של הילדים אם אין בין הוריהם יחסים תקינים ויציבים ולפעמים עדיפה הדרך השנייה אך תמיד יש הכרח לפעול ביישוב הדעת ובתבונה.
לסיכום: לא בכל מחיר יש להישאר, עלייך לקחת אחריות וליצור דיאלוג בו אתם מדברים על התחושות וגם מקשיבים האחד לשני, מטרת ההידברות היא לראות לאן אתם הולכים ומה כל אחד רואה בעתיד. אם שניכם תביעו את רצונכם לנסות שוב, עליכם לבחור את סוג ההתערבות המקצועית המתאימה לכם ביותר וגם היא זה יקר, ההשקעה שווה למענכם ולמען ילדיכם. אם אין עם מי לדבר וכלו כל הקיצים, תמיד עומדת בפנייך האפשרות לגשת לבית הדין הרבני ולתאר את המצב ביניכם, בד"כ כאשר אין מגע והבעל אינו ממלא חובותיו כלפי אשתו התהליך כולו "קל" יותר ובכל מקרה גם ביה"ד ייטה לגשת לאפיק של שלום בית או גישור משפחה.
בהצלחה רבה
עזרא היידו MCI
מגדל אור - אימון יהודי וגישור ברוח היהדות
ezra@migdal-or.com