פסח נקרא גם חג החירות. ככה הגננת יוכבד לימדה אותנו, וחשבתי שכדאי לנסות להיזכר בזה שוב כמה שנים אחר כך. מה זה אומר, בעצם? בוא ניזכר: המצרים העבידו אותנו בפרך, אחר כך בא משה והתחיל האקשן עם עשר המכות, והופ, יצאנו ממצרים לחירות, ומאז פסח מציין בינות לקורבנות וקמח מצה גם את העניין הזה.
חירות היא מושג הפכפך. חירות היא חופש, יאמרו הפשטנים, אך מהו חופש? מצאתי ב"הגדה הישראלית", הגדה חביבה עד למאוד בעריכת מישאל ונעם ציון שיצאה לקראת פסח תשס"ד (2004), מספר ציטוטים על חופש וחירות. רוב ההוגים לא מגדירים מהו חופש, אלא מדברים עליו, או מגדירים אותו על דרך השלילה.
"החופש הוא בבחינת גזירה שאין בכוח האדם לבטלה", אומר זאן פול סארטר, הפילוסוף הצרפתי. "אין ברירה לאדם אלא להיות חופשי". גורג ברנארד שאו, המחזאי הסקוטי הנהדר, טען כי "מובנה של חירות - אחריות, ולכן רוב בני האדם חוששים מפניה". אלו רק שתי דוגמאות לשלל אמרות המובאות בהגדה. אני רוצה להציע את פרשנותי לעסקי החירות הרלוונטיים לזמן זה של השנה.
חג הפסח, וליל הסדר כגולת הכותרת שלו, הוא חג שוויוני להפליא. כולם מסבים, כולם שרים, כולם אומרים את ההלל, מברכים ומוזגים את כוסות היין אחד לשני (וראוי לציין כי המנהג הזה נובע מרצון שכולם ירגישו חופשיים כבר במהלך הסדר ולא רק בסופו, אליבא ד"ערוך השולחן" של רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, משם לקוח אותו המנהג). תחושת החופש והחירות, עליצות האביב והשחרור שבזיכרון צאתנו ממצרים שורה על כולם והשמחה רבה. רק אמא, קטעים איתה, מנקרת איפשהו באמצע "ברך", במקרה הטוב.
וכאן אנחנו מתחילים להיזכר. וואלה, אמא באמת הכינה את המנה הראשונה, המרק, שלוש מנות עיקריות וחמש תוספות (כי זרובבל צמחוני וחבצלת לא אוכלת עגבניות והמשפחה של אזדרכת לא אוכלת שרויה) וקינוח. וגם היה את הקטע הזה של לנקות... כן, עכשיו הכול מתחיל להתבהר, מתי אמא ישנה מאז פורים? הרי באמת התעוררנו לילה אחד וראינו את רגליה מבצבצות מתוך הבוידעם, ונכון, היא באמת ביקשה מתישהו לעזור לה עם המגירות בחדר, ושכחנו מזה.
חירות, אתם יודעים, יכולה להיתפס כמונח ששייך לעם או למדינה, כאידיאל נשגב, כמונח ערטילאי. אבל מתחת לכל אלה יושבת אמא שלכם עם מטלית וסנו-זאוול ומקרצפת את הפנלים. פיספסתם, אגב, את החלק שבו היא ישבה עם סכין על הרצפה וניסתה לחלץ גיפה מתוך הפסים שבין המרצפות.
מה את רוצה, אתם מוחים בעוז, עשינו קניות ולקחנו את הכלים להגעלה ושרפנו חמץ! כל הכבוד לכם, קוראיי הבדיוניים. כפרה על ראשכם היפה. אני לא אומרת שלא עשיתם כלום, אני בטוחה שאפילו הנהנתם בהסכמה כשהיא שאלה אתכם אם אפשר למסור את הבגדים שהיא שמה בשקית, וזה שאב מכם אנרגיה עצומה. אתם יודעים מה? אפילו אם עזרתם קצת יותר מזה, אני רוצה להציע דבר מהפכני.
ישבתם? יופי. עכשיו תגידו לאמא שבשנה הבאה מנקים את הבית לפסח מחמץ. כן, אני יודעת שהרב אבינר אמר כבר שאבק זה לא חמץ, אבל טרם פגשתי מישהו שלא הגיב על זה ב"כן, אבל אם כבר- אז כבר". את ניקיון ארונות הבגדים והבוידעם אפשר לדחות לחופש הגדול, הרי גם ככה האביב שמגיע יביא איתו עוד הרבה אבק. נקו את המטבח. נקו את הספות עליהן אכלתם, את המקומות בבית שתמיד מגיעים אליהם עם אוכל וזהו. לכו על זה, עשו ספונגה יסודית, בטח. אבל אין שום צורך להגזים וודאי שאמא לא צריכה להגיע למצב שבו היא השתעבדה כליל למוצרי הניקיון הללו. הם כוללים חומרים רעילים מאוד, כידוע.
"אלה שמונעים חופש מאחרים אינם ראויים להיות חופשיים בעצמם, ותחת אלוה צודק, לא יוכלו לשמר חופש זה לזמן רב" גרס אברהם לינקולן, נשיא ארה"ב, במאה ה-19, וכך מצטטים אותו בהגדה הישראלית. אתם יכולים לחשוב על כל מיני דברים בעקבות האמירה הזו, אני מציעה לחשוב קצת על אמא שלכם.
עוד בסדרה