"משיח, משיח, משיח, אוי יואי יואי יו יו יויי... משיח, משיח, משיח... "
מכירים את השיר? ואת ההמשך שלו? "ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא!"
מצטלצל מוכר?
ובעצם זה לא רק שיר. זה הרבה יותר מזה.
המשפט הזה הוא אחד מעיקרי האמונה שלנו.
"אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואע"פ שיתמהמה אם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא!!
אנו נמצאים בחודש ניסן, חודש הגאולה, חודש משיח!!
אך, בואו רגע נהיה כנים עם עצמנו, האם אנחנו באמת מחכים לו בכל יום? האם באמת אנחנו חיים בציפייה כזאת גדולה לגאולה? למשיח? האם אנחנו באמת מאמינים שהוא יכול לבוא בכל יום? שהגאולה כל כך קרובה?
נפתח בסיפור.
יוסי, בחור צעיר, הולך כבר שנה, בכל יום, לבקש ברכה מהרב.
הוא מבקש רק דבר אחד, לחיות מתוך שמחה. כל יום הוא מגיע לרב, אך עדין אינו חש בשמחה.
לעומתו, גילה אחותו, הגיעה זו הפעם הראשונה אל הרב.
גילה ביקשה מהרב גם כן, שיברך אותה לחיים של שמחה. למרבה הפלא, כמה ימים לאחר מכן, רואה יוסי את גילה כשהיא מחייכת ורגועה. ניגש אליה יוסי ושואל, "גילה מה נשמע?" וגילה עונה, "טוב, ב"ה!"
מיד הלך יוסי לרבו ושאל אותו, "הרב, איך זה ייתכן, אני כבר שנה מבקש ממך ברכה בעניין השמחה, וזה לא עוזר, ואילו גילה ביקשה פעם אחת, וכבר היא שמחה!!"
חייך אליו רבו ושאל אותו בעדינות,"יוסי, כשאתה מגיע אלי יום יום לבקש את הברכה, האם אתה באמת מאמין שאתה מסוגל להיות שמח? האם אתה מאמין בברכה שלי ובהשפעתה? וכן מה אתה עושה בכדי להיות שמח, מעבר לבקשת הברכה?" יוסי שתק, והרב המשיך. "גילה הגיעה אלי מתוך אמונה אמיתית ביכולת שלה להיות שמחה, אך אתה לא. אתה לא מאמין בשמחה שלך, בישועה שלך, וממילא שהברכה לא תשפיע. בכדי לזכות לברכה באמת חייבים להאמין לה! וכמו כן, לא מספיק רק ללכת לקבל ברכה, צריך גם להשתדל עבורה!
אחותך מאמינה בשמחה שלה, אחותך משתדלת להשיג אותה! ולכן גם זכתה שתשפיע עליה הברכה..."
מה אתם אומרים?
ובעצם, מה הקשר של הסיפור הזה לחודש ניסן? מה זה בעצם משיח? מהי הגאולה?
לפני שנדבר בע"ה על גאולת עם ישראל בכללותה, בואו נדבר עלינו.
נדמה שלכל אחד מאיתנו, יש את המקום האישי שלו בו הוא זקוק לגאולה. כל אחד זקוק למשיח.
לכל אחד יש את המקום או המקומות מהם היה רוצה לצאת, להשתחרר...
אצל אחד זה קשור ללימודים, אצל השני זה קשור לחברים, אצל השלישי, זה קשור למשפחה, ואצל הרביעי זה בכלל קשור למידת הכעס, עצבות, קנאה. וכו וכו..
כל אחד על עצמו יודע, איפה הוא זקוק למשיח, איפה הוא זקוק לגאולה.
חודש ניסן הוא נועד בדיוק למטרה הזו.
לצאת לגאולה.
גאולה אישית, וכמובן גאולה כללית.
בואו לרגע, נעצום עיניים ונדמיין את עצמנו, כמו שהיינו רוצים להיות, כמו שהיינו רוצים להרגיש.
אחד, וודאי יראה את עצמו פשוט שמח, השני רואה את עצמו שליו, השלישי ימצא עצמו עם חברים, הרביעי יצחק עם המשפחה והחמישי ירגיש שהתגבר על פחדיו, כעסיו, תאוותיו וכו.. כל אחד לפי עינינו.
כל אחד רואה את המקום שהוא היה רוצה להיות בו.
אך, האם אנחנו באמת מאמינים שנגיע לאותו המקום?? האם אנו באמת מאמינים שנצא מהגלות שלנו, שנשתחרר?? האם אנו באמת מחכים לגאולה בכל יום?? האם אנו משתדלים עבורה?
ונחזור רגע לסיפור.
מה הוא ההבדל בעצם בין יוסי לגילה? שניהם קיבלו ברכה, לא?
מתברר שישנו הבדל מהותי וגדול בניהם.
גילה האמינה בישועתה. בגאולה הפרטית. ואילו יוסי לא באמת האמין שהוא מסוגל להיגאל.
שמגיעה לו אותה הישועה. גילה עושה גם השתדלות מצידה, ויוסי, סומך על הרב...
וזה אולי הדבר העיקרי שמלמדים אותנו בני ישראל.
על אף הקושי והשעבוד הקשה במצרים, הם מאמינים.
הם מאמינים בישועה, הם מאמינים בגאולה. הם מחכים לה באמת!! ולא רק זה, הם גם משתדלים!
הם זועקים לה! נאנחים לה! הם מאמינים שהגאולה בו תבוא! זה רק עניין של זמן...
ר נחמן אומר ש"אין ייאוש בעולם כלל", מאיפה הוא יודע את זה?
הוא יודע זאת בפשטות מכוח האמונה.
כי אם אנו מצפים ומחכים לישועה באמת, אזי בוודאי שאין ייאוש!
כי תמיד תבוא הגאולה! מכל מצב אפשר לצאת, תמיד יש ישועה!
חודש ניסן מדבר על האמונה.
האמונה בגאולה.
לעיתים נדמה לנו שהרבה יותר קל להאמין בכך שהמצב "דפוק", מאשר להאמין שחייבת להיות גאולה! ושהיא קרובה! האם אנחנו באמת מאמינים בישועה? ועוד יותר מכך, האם אנו באמת חיים מתוך ציפייה לישועה? או שחלילה.. התייאשנו בדרך אליה?...
אומרים, שכשאדם עולה לשמיים שואלים אותו שלוש שאלות, האחת מהם היא, "האם ציפית לישועה?"
האם אתה באמת מחכה למשיח? ומאמין בבואו?
בשכונה שלנו יש איש אחד, מקסים ומיוחד.
בכל פעם שהזמינו אותו לאיזה מקום הוא היה אומר, "אבוא בע"ה, אם חלילה לא יבוא המשיח עד אז..."
הוא חי כל הזמן בתודעה של גאולה! במחשבה אודותיה! הוא מחכה לה באמת...
ומהו ההפך מהאמונה?
הפחד.
החשש ממה שיהיה, מאיך שיהיה ומהאם יהיה?
האם נסתדר? האם נתקבל? האם נבריא? האם? והאם?...
הפחד מביא אותנו ללחץ ובלבול.
לכן אמרו רבותינו, "העולם הוא גשר צר, והעיקר- לא לפחד כלל!"
להאמין בטוב, להאמין באור, להאמין בישועה השלמה!
ובכל מצב. גם בקושי, בכאב,להאמין שחייבת להיות גאולה.
אז נכון, זה לא פשוט להאמין, בייחוד שנמצאים בעיצומו של הקושי.
אך נראה שדווקא האמונה היא המשתלמת...
נחשון בן עמינדב.
כולנו מכירים וזוכרים.
מה גרם לו להעיז ולהיכנס למים? האמונה בישועה.
האמונה בישועה המובטחת! אם הוא לא היה מאמין ובטוח שה יושיע, לא היה קופץ! אך קפץ!
כי האמין!
אז יאללה,
בואו ננסה לחודש אחד, לזרוק את כל הפחדים והבלבולים, ופשוט להאמין בטוב! כי חייב להיות טוב.
בואו ננסה פשוט לחכות למשיח בכל יום- שיבוא. אנו מובטחים כי תהיה ישועה. כי תבוא הגאולה.
זה רק עניין של זמן...
אנו מחכים למשיח באמת!!
"השלך על ה יהבך..." בואו נשליך על ה מתוך אמונה בטוב ומתוך ציפייה לישועה שלמה.
חברים יקרים,
בחודש זה בע"ה נעסוק בעניין הציפייה לגאולה, הן בגאולה פרטית והן בגאולה כללית.
נעסוק בע"ה בעניין המשיח!
נשמח לשמוע מה זה בשבילכם "משיח"?
נשמח מאוד לקבל עצות וטיפים לחיזוק האמונה בגאולה, לחיזוק הציפייה.
אתם מוזמנים גם לשתף אותנו בגאולה פרטית שלכם, ובהתחזקויות שלכם בעניין.
נשמח גם לשמוע רעיונות ועצות, על דרכים והשתדלויות לקירוב הגאולה בע"ה.
ולסיום- רעיון קצר ששמעתי מהרב ארז משה דורון.
בואו נעצום את העיניים ונדמיין שהגאולה כבר פה.
נראה בדמיוננו עולם שכולו טוב, כולם בו שלווים, כולם מחייכים, כולם בריאים.
אין מחלות, אין פיגועים, אין אסונות, רק נחת ואהבה בין כולם.
בית המקדש בנוי בתפארתו, וכולם יודעים שה הוא המלך!!
איזה עולם, אה?
כך שבעצם, אם המשיח כל כך קרוב,
אז, בואו נתחיל לשמוח, מעכשיו! על "חשבון" הגאולה!! על "חשבון" משיח!!
כי אם היא כל כך וודאית ובטוחה, אז בואו נרקוד נצחק ונחייך עכשיו!! על חשבונה...
בצפייה לגאולה שלמה ומהירה,
חודש טוב ושמח!
חברים מקשיבים.
Odelyaf@gmail.com