יצאתי עם בחור במשך כתקופה ארוכה.
היה לנו "טוב" ביחד. ולמה זה במרכאות? כיוון שעל פניו הכל היה נראה טוב אך לא היתה בינינו אהבה. אהבה של ממש.רגש.אולי שמיכה מינית (למרות שהיא כן היתה שם, אבל לא ברמה).
מפה לשם החלו לי תהיות: מהי אהבה? האם האהבה היא הרגשת המשיכה שעליה מתבססים צעירים רבים כשאומרים ש"זה זה"?
האם כשאין אהבה לפני קשר הנישואין (אנחנו לא "מתים" אחד על השני אבל יש בינינו קשר טוב)
ניתן להגיע אליה אחרי?
וכי כיצד נוכל לומר שאנחנו אוהבים, אם יום אחד אנחנו מרגישים כך ויום אחד אחרת.. זה כ"כ מבלבל.
אבל הלא אם גם תיתנו לי את האדם שאני הכי אוהבת עכשיו, אחרי שהוא "יתערבב לי בנשמה" כפי שחשתי שהיה כאן- הרי גם הוא יימאס עליי בסופו של דבר (וגם אני עליו)?
איך אפשר לשמור על האהבה ואיך אפשר לנסות לזהות אותה?
אני מסתכלת על משפחות צעירות רבות שנישאות ושואלת- האם האהבה היא אשליה? הלא כל הקשיים, החיכוכים, המהלומות- כל אלו גורמים לירידתה של האהבה, ואיך תשרוד? והלא הם הישלו את עצמם כשאמרו שהם אוהבים כי בכלל לא ידעו מהי אהבה??
נכון, על אהבה צריך לעמול, אם יש בסיס טוב, אבל מי בכלל ערב לכך שככל שנעמול כך נרגיש? אולי ככל שנעמול כך נרגיש מתוסכלים ומאוכזבים יותר, שזה "לא נועד מלכתחילה"?
האם בן אדם שמלכתחילה לא אהבתי אני יכולה לגרום לעצמי לאהוב אותו אחר כך? הרי זו "עבודה בעיניים" להוליך ככה לנישואין..
אני שואלת כי מאוד קשה לי לדעת ולענות על השאלות בעצמי. אני מאוד מתייסרת בהן בזמן האחרון.
הבחור שאיתו יצאתי לא היה מתאים לי. הרגשתי שאין בינינו דימיון במישורים העיקריים. שאנחנו שונים ואין בינינו "יצירה" משותפת .
ובכל זאת יכולתי להתחתן איתו.
יכולית להתחתן איתו גם מהבחינה המעשית וגם עם "עבודה רגשית". במחשבה ש "לא הכל מצוי לפני החתונה ועיקר האהבה היא אחרי". שזה מה שאמרו לי הרבה זוגות רבים טובים, ואני נוטה להאמין להם.
אבל מה זה? מדוע אני לא מרגישה כלפיו שום דבר? מדוע הכל טוב לכאורה אבל בפנים הלב ממאן..
ומצד שני- מי ערב לי שאחרי החתונה (אם אתחתן עם בחור שאני אוהבת) רגשותיי יצליחו להחזיק מעמד ולא יאבדו בעידן של חוסר ביטחון שכזה?
סליחה סליחה שאני ככה מעצבנת (אולי) במחשבה הארוכה הזאת.
אני מקקוה שיהיה לך את הזמן להשיב לי, ואם אפשר- באריכות..
אנא אל תשתמש במליצות ובהלצות ידועות, שבעתי מזה. אני רוצה תשובה אמיתית- מהי אהבה??
וכיצד ניתן להגיע אליה??
וכיצד ניתן לשמור את מה שיש?
אנשים היום עייפים מלנסות ו"להמציא" את האהבה. את אשר חשו פעם והיום כבר לא כ"כ ישנו..
אומרים- ילדים, ילדים זה העיקר, ואני רוצה זוגיות. זוגיות בונה. ולא זוגיות הורסת. זוגיות שבה ארגיש שאני שלימה ולא זוגיות שבה ארגיש שאני כל הזמן "מחפשת"- מחפשת איך לאהוב אותו, איך לא להתייאש וכו'.
כבר קראתי את הספר של אריך פרום אבל נראה לי שהוא בן אדם ממורמר.
אשמח לשמוע עיצה מבן אדם חכם שאולי יעזור לי.
תודה.
תשובה
שלום
תסתכלי תשובות שעניתי בעבר ותקבלי את התשובה.
בכלל את יכולה לעשות חיפוש בגוגל אחרי המונח אהבה ולראות מה אומרים עליו חז"ל ותלמידי חכמים.
נכון, לא כולם מסכימים מה זה "אהבה". אבל אני משאיר את המחלוקת בעניין הזה לפילוסופים. ומבחינתי מה שנכון זה מה שאומרים חז"ל. מהי "אהבה" מבחינת ההשקפה היהודית. זאת האמת היחידה מבחינתי.
ואת אמרת בעצמך את התשובה בגוף השאלה שלך.
אהבה - כוללת... הקשבה, תמיכה, שותפות, אחריות והתחייבות, תקשורת, הערצה, אמון, נתינה אין סופית, נתינה ללא תמורה, אהבה.
לא צריך שתהיה אהבה בוערת בהתחלה. אבל חייב להיות ניצוץ ראשון. חייב להיות התחלה. חייב להיות סטארטר.
וכמו במכונית צריך כל הזמן לבדוק עם יש שמן, מים ולהוסיף בנזין למדורה. צריך להשקיע כל הזמן בזוגיות ולא לקחת אותה כמובן מאליו.
למעשה כמו כל דבר בחיים. אי אפשר להשיג שום דבר בעולם אם לא משקיעים בו. ובזוגיות צריך כל הזמן להשקיע ללא גבול.
מקווה שעזרתי, את מוזמנת להגיב למטה.
בהצלחה
שמואל, כולנו שדכנים