שלום דפנה,
אני נשואה כחצי שנה ואני ובן זוגי לא מקיימים קשר מיני(יש בינינו מגע של חיבה). הסיבה לכך היא בגלל קשיים רגשיים על רקע פגיעה מינית שבן זוגי עבר. אנחנו נמצאים בטיפול, אך נראה שזה ייקח המון זמן. בינתיים הקשר בינינו טוב ובריא, למרות שזה מאוד חסר לי מבחינה פיזית ורגשית.
רציתי לשאול- האם זה עניין של זמן עד שזה ישפיע עלינו לרעה? כמה זה קריטי לקשר? אני מפחדת מהקשיים הצפויים לנו בתהליך ארוך שכזה.
תודה מראש,
שירה
תשובה
בס"ד
לשירה היקרה עד מאוד,
שאלתך זו היא מהקשות ששאלו אותי. היא נוגעת ללב מאוד, בהרבה נימים.
ראשית, עצם העובדה שהנה, ישנו עוד אדם בעולם שאני יודעת עליו שעבר פגיעה מינית. וזה מצער מאוד. שנית, שגם את יודעת על זה. זה גלוי ביניכם. וזה דבר טוב מאוד.
שלישית, שזה בטיפול. וזה דבר נפלא.
רביעית, ששניכם יודעים שאי אפשר למחוק פגיעה כזו ברגע, ואולי בכלל לא. וטיפול בה יקח זמן רב.
לשאלתך האם זה עניין של זמן עד שזה ישפיע עליכם לרעה, אוכל לומר שאלמנט הזמן לא שייך לעניין זה. אם ידעת על זה מראש, וידעת שתצטרכו להתמודד עם בעיה זו, זה מגדיל מאוד את הסיכוי שתוכלי לעמוד בהצלחה בחיכיון, גם אם הוא ארוך. זאת מאחר שאין כאן עניין של מקח טעות. אם לא ידעת על זה מראש, וגילית רק אחרי החתונה, גם כאן זה תלוי ברצונך ובכוחותייך.
האם אי קיום יחסי מין הכוללים חדירה ושפיכה פנימית הוא קריטי לקשר? אני חושבת שלאורך שנים בוודאי שכן. ועם זאת, ציינת שיש ביניכם מגע של חיבה. גם זוהי מיניות. המיניות היא דבר רחב מאוד. בנוסף, אין לבעלך דחייה כלפייך בגלל נטיות הפוכות, או דחייה אחרת, ועל כן זה אולי מקל במעט על ההתמודדות שלך.
זאת מפני שאין במצב הזה תחושת השפלה וחוסר ערך, כאשר ברורה לך הסיבה.
אני מציעה לך לפנות לדמות רוחנית שתוכלי לשאוב ממנה כוחות, בנוסף לטיפול בו אתם נמצאים.
לגבי הפחד מההמשך- אוכל לומר לך מניסיוני שההווה הוא מספיק מפחיד בשביל שלא נעסיק את עצמנו במחשבות על העתיד. וגם לא על העבר. את נמצאת במקום לא פשוט, וכרגע את בוחרת להישאר, לתמוך, ולחכות.
מעניין לראות שבדיוק בתקופה זו אנו עוסקים בפרשיות השבוע בעבדות של אבותינו במצרים. והמפרשים מתארים כמה מאמצים עשו אימותינו לשכנע את בעליהן המיואשים מההתעללויות של פרעה הרשע להיזקק להן, ולפרות ולרבות למרות שהיה ברור לכל מה יקרה לילדים שיוולדו להן.יצר החיים והרחמים של האישה הוא גדול, עצום ורב, וככה גם הסבלנות לחכות.
ועם זאת, אני מציעה לך לשאול את עצמך כל יום מחדש, האם גם היום אני מוכנה להמשיך? אם כן, מה טוב. כדי שאם יום אחד תצטרכי לקבל החלטה של לא- תוכלי לדעת שבכל יום ויום עשית את הבחירה, ולהיות שלמה איתה.
היי חזקה, ואני מאחלת לך ולבעלך ישועה וצמיחה מתוך הקושי לאור גדול. הלוואי שתזכרי לבשר לי שנושעתם, ושעשיתם זאת יחד מתוך אהבה גדולה, ותשמחי אותי.
בברכה, מדפנה מאיר