רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב מספר: "שָׁמַעְתִּי שֶׁאִישׁ אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ: כֵּיצַד הוּא הַבְּחִירָה, הֵשִׁיב לוֹ בִּפְשִׁיטוּת: שֶׁהַבְּחִירָה הִיא בְּיַד הָאָדָם בִּפְשִׁיטוּת, אִם רוֹצֶה עוֹשֶׂה, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה. וְרָשַׁמְתִּי זאת, כִּי הוּא נִצְרָךְ מְאֹד, כִּי כַּמָּה בְּנֵי - אָדָם נְבוּכִים בָּזֶה מְאֹד, מֵחֲמַת שֶׁהֵם מֻרְגָּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם מִנְּעוּרֵיהֶם מְאֹד, עַל - כֵּן נִדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵין לָהֶם בְּחִירָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵינָם יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹת מַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לְכָל אָדָם בְּחִירָה תָּמִיד עַל כָּל דָּבָר, וּכְמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה עוֹשֶׂה. וְהָבֵן הַדְּבָרִים מְאֹד": (ליקוטי מוהר"ן תנינא קי)
לא בכל תחום יש לנו את היכולת לבחור. אנחנו לא בוחרים להיוולד, לא בוחרים, בהורים שלנו, לא במראה שלנו ולא בחלק גדול מהצרות שלנו. אבל לפחות מנקודת המבט היהודית יש לנו את היכולת לבחור את ההתנהגות והעשייה שלנו. מדינת ישראל הדמוקרטית, מזכה אותנו בזכות בחירה נוספת, הזכות לבחור את ההנהגה.
כאשר אני מקשיב לשיח הציבורי הישראלי אני שומע מרמור גדול על רף השחיתות הגואה, ועל סדר העדיפויות המעוות. הטענות כל הזמן מופנות לאנשים "שיושבים שם למעלה" לא שאני חושב שהם אינם נושאים באחריות למעשיהם, היהדות והמוסר הטבעי מטילים אחריות גדולה מאד על פרנסי הציבור, אבל נראה לי שפעמים רבות השיח הזה משכיח מאיתנו את האחריות שלנו, "האנשים שיושבים כאן למטה". אנחנו שכחנו שמדובר ב"נבחרי ציבור" פירוש - האנשים שהציבור בחר, ולמי שלא שם לב הציבור זה אנחנו. אנחנו בחרנו בשחיתות, לא היא בחרה אותנו. במידה ובאמת נרצה אנחנו אלה שיכולים להפחית אותה. לו הייתה מפלגה יודעת שאם אדם שנחשד בהתנהגות פסולה ולא ישרה יעמוד בראשה, היא תשלם מחיר אלקטוראלי כבד, היא לא הייתה מציבה אותו בראש הרשימה שלה. לו היה נבחר ציבור יודע שבמידה ויקשר שמו באיזו שהיא "קומבינה" הוא ייזכר לדיראון עולם והוא לא יוכל להמשיך את הקרירה הפוליטית שלו, הוא לא היה עושה זאת, אבל לצערנו הם יודעים שלא כך הם פני הדברים, יש להם חושים בריאים והם שמים לב שאנחנו נרדמנו בשמירה.
אנחנו מציירים בטעות את המציאות השלטונית כסוג של גזירת גורל דטרמיניסטית שנקבעת על ידי כוחות שאין לנו שליטה עליהם ושוכחים שאנחנו אלו שהיינו בקלפי, שאנחנו אלו שהמלכנו את השחיתות עלינו, וגם לנו יש בה יד ורגל. הרי במשטר דמוקרטי השלטון משקף את החברה ממנה הוא צמח. זה לא נכון לומר ששם למעלה יש אנשים מסוג אחר, מין זן מפחיד של אנשים "שלא דופקים חשבון" האנשים האלו הם ההשתקפות של פרצופינו במראה. שישאל כל אחד את עצמו, האם במידה והייתה לו את האפשרות לסדר גוב למקורב האם הוא היה מסרב לעשות זאת או שהוא היה מנסה למצוא את הדרך "להכניס אותו פנימה"? אם אנחנו היינו נמצאים במצב בו יש לנו את האפשרות "לדפוק את מס הכנסה" באלף שקל האם היינו עושים זאת או דוחים את האפשרות על הסף? אם אנחנו מקבלים נורמה של תשלום ללא קבלה שעולה פחות, האם אנחנו יכולים לתמוה על העובדה שמי שיש לו את האפשרות לעשות את זה במיליון שקל עושה זאת? צריך להיות מבוגרים ואחראים ולהכיר בעובדה שאנחנו אוכלים את מה שבישלנו. לקחת אחריות זה לא רק התפקיד של דן חלוץ.
העיקרון הזה נכון במגוון רחב של תחומים. אנחנו מקטרים על העובדה שהתקשורת צהובה ושוכחים שאנחנו אלו שקונים את העיתון. אנחנו מתלוננים שהטלויזיה רדודה ושוכחים שאנחנו אלו מחזיקים את השלט ובוחרים במה לצפות. אנחנו מתלוננים שהפרסומות בוטות מדי ושוכחים שאנחנו אלו שבוחרים לקנות את המוצר. אם כמעט חמישים אחוז מהבוחרים לא באו לקלפי בבחירות האחרונות הם לא קנו את הזכות להתאכזב מהתוצאות, אם בפעילויות המחאה של המילואימניקים משתתפים רק כמה אידיאליסטים בודדים אנחנו לא יכולים לקטר על כך שהיא לא צברה תאוצה ואם אנחנו מאפשרים ציבורית מצב שהנשיא הבא שוב יבחר על ידי דיל פוליטי לא נוכל לבוא בטענות על כך שהוא לא מייצג אותנו.
אני חושב שהדברים המובאים למעלה בשם רבי נחמן מברסלב יכולים וצריכים להיות תזכורת חשובה לכולנו (דתיים וחילונים) ההרגל אינו הכרח אפשר להשתחרר ממנו, לפחות בתחומים בהם אין ספק שהבחירה בידיים שלנו. במידה ונחליט לא לעשות כך, רק נשב בבית ונסתפק בלכתוב מדי פעם איזה טוקבק נזעם על כך שכולם מושחתים לא למדנו דבר.