כהם ניסו בכל כוחם, אך הוא היה חזק מהם.
הם חלמו שעוד יוכלו לו, אך הוא הסתכל עליהם בבוז.
לעיתים, על משכבי בלילות, אני נודד כמה שנים אחורה בהיסטוריה וחולם על האנשים שניסו להלחם בחדירת הטלפונים הסלולאריים לחיינו. אני מתאר אותם כאנשים אמיצים ואידאליסטים שמנסים בכל כוחם להלחם כנגד האיום הגדול. עד שלבסוף מגיע הגל הגדול ושוטף אותם בלי להניד עפעף תחתיו. בשלב זה, לרוב אני מתעורר מצלצול הטלפון הסלולרי שלי.
הניסיון להלחם ברשת האינטרנט ובעולם הדיגיטלי נדון לכישלון מראש. כיום, כשכל מוצר חדש שיוצא לשוק מתהדר בסנכרון מלא לאינטרנט, האנרגיה המושקעת במלחמה הזו - מבוזבז. בדיוק כמו שכששנלחמנו בהתחלה בטלפונים הסלולאריים הפסדנו בגדול, והיום איננו מבינים איך הסתדרנו קודם, כך גם המלחמה באינטרנט אבודה מראש ובעוד עשור נחייך ונסתכל על הדברים אחרת.
יש הטוענים כי "הנזק האפשרי בשיטוט לא מבוקר, עולה לאין שיעור על התועלת שבשימושו". אכן "הדור הישן", מרבים לראות באינטרנט לא הרבה יותר מ"כלי עבודה", שנועד לחסוך בזמן יקר באיתור נתיב נסיעה מהיר או מספר טלפון. או במקרה היותר טוב, כמקור למידע יהודי כמו מאגר המקוואות או שיעורים תורניים מבית מדרש שונים. אך זהו רק קצה הקרחון.
מי שמכיר את הממלכה הנסתרת הזו יודע שלהגיד שהאינטרנט הוא 144 ממוחשב זה כמו להגיד שנישואין זה רק הסכם ממוני בין שני אנשים. אם היינו מפסיקים להלחם בטחנות הרוח, והיינו מקדישים את מיטב מוחותינו להבנת המציאות החדשה שאנו נמצאים בה, היינו מביעים נימה אחרת לנושא.
רבים הם המחנכים שמקוננים על העובדה שהנוער המגיע לבית הספר כבר איננו מתעניין, איננו מסתקרן ואיננו מביע יצירתיות. יתכן ותופתעו לגלות שדווקא ברשת המצב הפוך. לא מזמן חגגה האנציקלופדיה החופשית "ויקיפדיה" את חגיגות הערך ה50,000 בשפה העברית. האנציקלופדיה שבנויה כולה על סקרנותם של הגולשים, מתפתחת בקצב מדהים. בניגוד למערכת החינוך הממסדית, הלמידה בעולם האינטרנט מתבצעת בצורה שונה. החומר הלימודי מותאם בצורה אישית ללומד ולתחומי העניין שלו, והוא (ללא כפייה כלשהי) מוצא את עצמו מפתח את ידיעותיו ואת עצמו.
מספיק להציץ בנעשה בפורומים באתר "כיפה", כדי לראות שאנשים מרגישים כאילו נולדו מחדש ברגע שגילו את הרשת. החל מהנוער שמתארגן ויוצר פעילויות ממשיות מחוץ לרשת בנושאים העקרוניים בעיניו, שוב, ללא הנחיה מסמכות גבוהה זו או אחרת, דרך גולש הבוחר לשתף גולשים אחרים בפסקה או שיר אותו הוא קרא, ומזמין אותם לדיון משותף סביבו וכלה בקהילת גולשים הנוסעת לנחם חברה היושבת שבעה, למרות שעד כה הייתה בעיניהם חברה וירטואלית בלבד.
מכיוון שיהיו ציניקנים שיתעקשו לסבור שציור הדברים לעיל הוא אוטופי ואיננו מתרחש במציאות, או שגם אם הוא מתרחש, הוא זניח ושולי אל מול התופעה הרחבה, אני אזדרז ואסכים. אכן, במציאות החינוכית של ימינו, החונקת את הגולשים בייסורי מצפון מתמידים, אי אפשר אפילו לצפות להתנהגות אחרת. כיצד אפשר לצפות ממישהו ליצור ולהתפתח כשכל הזמן עומד הצל מאחוריו ומפציר בו על כך שהוא חוטא ומחטיא?
אין זו היתממות. אכן אור וחושך משמשים בערבוביה. אך בניגוד למקומות אחרים, בהם לא ניתן לשלוט בעוצמות האור והחושך, האינטרנט הוא המקום היחיד הקיים כיום, בו לכל אחד נתונה האפשרות להפריד באופן מוחלט בין האור לחושך, בין הטוב לרע. בלחיצת עכבר אחת נמצאים באתר כיפה ובשנייה...
ברור שצורת החינוך צריכה להשתנות. החינוך חייב להתמקד בעוצמות הקיימות בכל אחד מאיתנו, בחובה ובזכות של כל אחד מאיתנו לבחור. עלינו לחנך לבחירה הנכונה, להתמודדות עם בחירותינו השגויות, ללמידה מטעויות ולזיהוי מוקדם של ההשלכות השונות של הבחירות בחיינו. המשימה הכבדה חייבת לקבל תשובה מאנשי החינוך. רק אם נאמין בעצמנו ובכוחנו, נצליח ליצור את האווירה הרוחנית הבריאה סביב האינטרנט.
הכותב הוא עורך אתר האינטרנט כיפה