דפנה שלום,
אני בת 29 וסובלת מPCO, מטופלת בגלולות לסירוגין(בערך 7 שנים סה"כ). הסימפטום העיקרי שאני סובלת ממנו הוא שיעור יתר(לא השמנה ולא רמות גבוהות של סוכר). ניסיתי טיפול אלטרנטיבי לאיזון הורמונלי כמו : שמן נר הלילה, מינולסטיקה ומסטיק תימני. ראוי לציין שבהחלט ראיתי שיפור אך לא כמו כשאני לוקחת גלולות. מסירה שיער גם בלייזר אך בלי הגלולות זה צומח מחדש. הנושא הזה מאוד מטריד אותי ומוריד לי את הביטחון העצמי. חוששת מדחיה של בן הזוג בעתיד כשאפסיק עם הגלולות על מנת להיכנס להריון. מאוד לחוצה מיזה מה עושים?? איך מתמודדים?
תשובה
בס"ד
למיה היקרה, שלום ושמחה,
שאלתך נוגעת בהיבט הרחב ששמו דימוי הגוף שלנו בעיני עצמנו.
והשלב הבא הוא דימוי הגוף שלנו בעיני הסביבה. ויותר מכך - דימוי הגוף שלנו באופן שבו אנו רואים אותו דרך עיני הסביבה. כלומר, יתכן מצב שבו הסובבים אותנו יחשבו על מראה הגוף שלנו (וכן על האופי שלנו, וכו') דבר מסויים, לטוב ולרע, ואנו נחשוב שהם חושבים עלינו דבר אחר לחלוטין ממה שהם באמת חושבים. למעשה, הכל בא ויוצא מאותה נקודה- איך שאנו רואים את עצמנו. אם אנו אוהבים את המראה שלנו, לא בטוח שנטרח לברר מה דעת הסביבה עליו. אך לא כן להיפך.
ובפרט אצל נשים, נפוצה התופעה של רצון לאישור מהסביבה על מראנו, תכונותינו ופעולותינו.
ובכן, הפיתרון שלך נמצא רק במקום הזה. עבודה על התחושות שלך ביחס לגופך, ועבודה על המקום של חיפוש האישור למראה גופך אצל אחרים.
מהסיפור שאת מספרת, הייתי יכולה לחשוב שאת מודאגת שמא תתקשי למצוא חתן, בגלל גילך מראה גופך (ברוך ה', אין לך חשש כזה! וטוב שכך) או שמא תתקשי להרות בגלל התסמונת (וגם כאן אין לך חשש, ברוך ה'! וטוב שכך).
אבל הנקודה שאת מעלה היא נקודת השיעור, אחרי שכבר תהיי נשואה, ותנסי להרות. או אז יתגלה, אולי, כמה שערות את מסוגלת לייצר. ואז- מה יחשוב על כך בעלך, ואולי זה ידחה אותו ועוד.
גם אם אומר לך שכל גבר שתמצאי יהיה שעיר הרבה יותר ממך, חוששני שזה לא ינחם אותך. גם אם אומר לך שיש תרבויות שהחליטו מראש לא לקדש את עניין השיער, כמו נשים רבות באירופה, למשל, לא בטוח שתאמיני לי.
על אף שיש לי היכרות עם נשים רבות מבחינה טיפולית, וראיתי נשים נחשקות מאוד בעיני בני זוגן, שאינן טורחות להסיר גרגר שיער בבתי השחי, בשפם, בזקן, ברגליים, בערווה ולא בשום מקום אחר בגוף.
האם את מסוגלת להאמין לזאת? זאת האמת! ראיתי בעיניי!
ועוד, האם עלה על דעתך, שיש סיכוי סביר שבן זוגך לא יוכל להשוות את כמות השיער שעל גופך, לכמות השיער שעל פני כל גוף אישה אחרת? כלומר, אם הוא יהיה, למשל, בחור דתי, ללא רקע וניסיון מבחינה מינית עם נשים, יש סיכוי גדול שכך יהיה. ואחרי שהוא יבחר בך, האם נראה לך שהוא יספור את השערות?
זאת ועוד, יש זוגות רבים, גם חילונים גמורים, שמסתירים אחד מעיני השני חלקים כלשהם מגופם, ודבר זה אינו גורע מהאינטימיות דבר.
לפני זמן מה הסרתי מבטנה של פציינטית סיכות אחרי ניתוח, לא עלייך, ואמרתי לה שאני מקווה לא להכאיב לה בהורדת התחבושות באזור של השערות על הבטן. בעלה (החילוני, ללא חשש דת) שעמד שם ליד שאל אותה, "מה, יש לך שערות בבטן?". ובכל זאת, לא נראה לי שהידיעה המרעישה הזו, שהתגלתה לו אחרי כמה שנות נישואין, פגמה בקשר שלו עם זוגתו כהוא זה.
ולבד מכך, כל שערה שתצמח לך, תוכלי תמיד לעקוב אחריה ולהשמידה. רק שאת, בשונה מנשים אחרות, תצטרכי להשקיע בזה יותר זמן. יש נשים שמשקיעות בדיאטות מסוגים שונים הרבה אנרגיה, ואת תשקיעי אנרגיה בהסרת שיער. ותהיי מוכנה לכך שבהגיע מועד השיעור, תארבי לשערות עם כל האמצעים העומדים לרשותך (והיום יש יותר אמצעים מבעבר) ותסירי אותן.
עוד עצה טובה שקראתי מדברי הרבנית ימימה מזרחי, היא לשמור את מומייך לעצמך ובליבך. אין צורך שתפרטי באוזני בן זוגך את כל מגרעותייך בשום תחום (מה שהוא יודע מלבד זה מספיק). וכשם שלא תספרי לאורח הבא מן החוץ על הוורידים החדשים שצמחו לך ברגליים (דוגמא מקורית של הרבנית בעצמה, נא השליכי זאת לעניין השיער), כך לא תפרטי זאת בעיני בעלך. שלעניין זה, יהא בעלך כאורח בעינייך. עצה נהדרת בעידן שבו הכל גלוי וחשוף, ולא משאיר דבר לדמיון.
אם אחרי כל מה שכתבתי לך, כלום לא ישתנה, דבר מכל דבריי אלו לא ירגיע אותך, דעי כי העבודה היחידה שלך היא לאהוב את עצמך ואת מראך. על אף שהוא לא מושלם. נכון, את לא שמנה, אבל יש לך שיער יותר מאחרות. מה בכך?
ובנוסף, אני מציעה לך בחום (הצעתי זאת כבר לכמה קוראות, אני יודעת) לקרוא את הספר של ביירון קייטי - לאהוב את מה שיש. ספר מצויין, שיכול לעזור לך מאוד, כפי שעזר לרבים וטובים (גם לי, כמובן).
אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, שמחה, בריאות שלמה, שתיפטרי לגמרי מהPCO, שתמצאי בעל מקסים ומתוק מדבש, שתהיי נחשקת ואהובה בעיני עצמך, ובעיניו, שתהיי אישה שמחה ואמא טובה, וכל מה שתחפצי.
באהבה, מדפנה מאיר