האם בשבת מותר לדבר על עניינים כספים? הדבר, כמובן, תלוי בתחום. אם מדובר בעניינים עסקיים הרי שמדובר בעובדין דחול, שלדעת ראשונים הוא עניין האסור מהתורה, ועל כן יש להחמיר בו מאוד. לא לשם כך ציווה ריבונו של עולם על השבת, ועניינים שונים נאסרו אפילו בשל העובדה שהם דומים למשא ומתן, כמו נישואין בשבת. החובה להינזר מדברי חול בשבת היא דין המצוי כבר בנביאים "ממצוא חפצך ודבר דבר". אף על פי כן התירו חכמים לעסוק בעניינים כספיים בשבת, וכך כתבו בשולחן ערוך: "חפצי שמים מותר לדבר בהם כגון חשבונות של מצוה ולפסוק צדקה ולפקח על עסקי רבים ולשדך התינוק ליארס וללמדו ספר או אומנות...".
מוסדות לימוד התורה הם יסוד קיומנו. דווקא בשל העובדה שאנו מאמינים כי יסוד ההלכה הוא חיים של תורה ועבודה, והצורך החיוני הוא להיות מעורב בדרך ארץ מכוחה של תורה, אנו מחויבים להעניק לעצמנו לבנינו ולבנותינו את הבסיסים העמוקים ביותר של תלמוד תורה. תלמוד תורה זו עולה ממון רב, מסיבות שונות. העוסקים בחינוך בחברה הישראלית פועלים מכוחה של תחושת שליחות גדולה, שכן לבושתנו החינוך החברה הישראלית כולה נמצא בתחתית המדרגה של בוגרי האקדמיה, ויש ההולכים אליו בשל העובדה שנכשלו בתחומים אחרים. ככל שברצוננו להעניק חינוך טוב יותר לילדינו אנו חייבים להשקיע בו תקציב גדול יותר, וגם על ידי כך למשוך את הכוחות הטובים להוראה, שכן עם אידיאלים בלבד קשה מאוד לקנות במכולת. בדרכים שונות אנו חייבים לעשות זאת: שליחנו בתחום הפוליטי עושים כמידת יכולתם, אולם המשימה כמעט בלתי אפשרית בשל העובדה שהכרענו שאנו מעדיפים לשבת באופוזיציה ולא להצטרף לממשלה שמדיניותה הנוכחית היא ויתור על ארץ ישראל; החובה מוטלת על מנהלי המוסדות לחסוך ככל שניתן בהוצאות שאינן ישירות בחינוך, ולצמצם עלויות שאינן הכרחיות להענקת החינוך הטוב ביותר; אנו חייבים להוריד את שכר הלימוד הנגבה מההורים שאינם מסוגלים לשלם, בשל העובדה הבלתי מוסרית שלא ייתכן מצב בו החינוך יהיה למסוגלים לשלם בלבד; עוד דרכים רבות עומדות בפנינו.
ברם, יש דרך אחת יסודית שאינו ממוצית דיה והיא האחריות המוטלת על בוגרי המוסדות. לו יחתום כל אחד מבוגרי המוסדות על הוראת קבע - בתחילה בסכומים קטנים ואלה ילכו ויגדלו ככל שתגדל משכורתו - היה מצבם של המוסדות טוב בהרבה. חתימה זו היא בראש ובראשונה מעשה מוסרי - זו השבת הטוב למוסד שהעניק ללומד בו את מה שהעניק, זו אחריות כדי שיצמח דור ממשיך דרך באותה דרך שהלומד במוסד החינוכי מאמין בה, זו הבנה שהרצון להצמיח דור של אנשי תורה ועבודה מוטל על כל מי שהוא שותף לדרך. גם מבחינה כלכלית זהו הפיתרון הנכון: מנהלי המוסדות יודעים איזה סכום עומד לרשותם שכן ההוראות קבועות ויכולים לתכנן את מעשיהם קצת יותר ארוך מ"יד לפה"; חותמי הוראות הקבע עשויים להרחיב את מעגל קרוביהם הקשור בכך ועוד ועוד. בדרך כלל הופכת הוראת הקבע להוצאה קבועה במשפחה, ואין מבטלים אותה. אם אכן המצב הכלכלי נעשה קשה יותר זכותו של כל חותם לבטל אותה, שכן בראש ובראשונה שלך קודם לשל אחרים.
גם מבחינה ציבורית מדובר בנטילת אחריות של עצמנו על עצמנו, ורק לאחר מכן פניה לקופה הציבורית בתביעה תקציבית צודקת. לעולם ידיו של המנסה לעשות למען עצמו כמידת יכולתו נקיות יותר בשעה שהוא תובע קודם מעצמו, ורק לאחר מכן פונה לתקציב הממשלתי. מעבר להיבט הכלכלי מדובר בהיבט חינוכי ציבורי - חברה בה בוגרי מוסדות החינוך אוהבים את המקום בו למדו ומביעים זאת גם בהוראות קבע היא חברה המקרינה על הציבור הישראלי את המקום הגבוה של החינוך ואת המעמד הגדול של מוסדות לימוד התורה.