שלום, אני סטודנטית לקראת סיום התואר. במהלך לימודיי הכרתי בחור שיצאנו כמעטט שנה יחד. בתחילה לא הבנתי אם אני אוהבת אותו או לא, והוא חיכה לי עד שאמרתי לו. אח"כ שוב היה לי ספק, הוא חיכה שאחליט ונפרדנו. במהלך הפרידה חשבתי עליו המון, שאלתי רב לגבי התאמה מבחינת שמות ותאריכי לידה, הוא אמר שיש התאמה. לכן גם בגלל שלא הפסקתי לחשוב עליו וגם בגלל ה"אישור" כביכול שקיבלתי מהרב, דיברתי איתו וחזרנו להיות יחד. לאחר כיומיים שוב עלו לי ספקות, אמרתי לו רק על מנת שיבין, הוא חשב שאני רוצה להיפרד והלכתי עם מה שהוא הבין ונפרדנו רק כי פחדתי לקחת סיכון. הרגשתי כל כך רע עם הכל, הוא נפגע ממני ופשוט נכנסתי לדיכאון מטורף. עד שיום אחד הוא שלח לי הודעה שהוא לא כועס עליי הוא פשוט פגוע כי אהב אותי מאד (הוא שלח זאת כי באוניברסיטה הוא כבר לא דיבר איתי כלל).קצת נרגעתי מההודעה אך עדיין מאד כאב לי. חשבתי להתחיל לצאת עם מישהו אחר כי אמרתי לעצמי שאולי כל הספקות שלי כל הזמן לא היו לשווא (למרות שאין לי סיבה רציונלית לספקות, הבחור הוא בחור טוב וגם נראה טוב ובעל רמה דתית דומה לשלי). לא הייתי מסוגלת מבחינה נפשית לצאת עם מישהו אחר למרות שהיו לי הצעות הכל מיני מכרים של חברות וכו'. ושוב התחלתי לחשוב עליו ממש בלי הפסקה ופחדתי שאני מפספסת אותו ואני אאבד אותו גם בגלל שעוד מעט נסיים ללמוד ביחד. אז הצלחתי ממש השבוע לתפוס אותו לשיחה ולהסביר לו מה התכוונתי באותו היום שנפרדנו לאחר שחזרנו והסברתי לו הכל. ובסוף השיחה אמרנו ששנינו נחשוב מה לעשות, כשלמעשה הוא מעוניין במידה ואני אגיד לו שאני בטוחה נכון להיות שאני רוצה להיות איתו ב100 אחוז. מהשיחה הזו נכנסתי עוד פעם ללבטים. והגעתי למסקנה שהיא נורא בעייתית שכשאני איתו אני תמיד בספק וכשאני לא אני ממש אומללה. אני לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה נורא כי כבר הרבה זמן המצב ככה. וזו החלטה שמערבת רגשות של עוד אדם, ככה שמאד כואב לי על מה שאני עושה בעצם זה שאני מדברת איתו וגורמת לו איכשהו "להיתקע" בגללי ולא להמשיך הלאה ומצד שני אני פוחדת לאבד אותו כי זה חוסר וודאות שהוא לשני הכיוונים. אני ממש זקוקה לעצה, בחיים לא הגעתי למצב כזה וזה פשוט מכניס אותי לדיכאון גדול, אני מרגישה כבר ממש הרוסה נפשית.
תשובה
נראה לי שאת צריכה לקבל החלטה ללכת לייעוץ. זה לא ייפתר בתשובה אינסטנט באינטרנט וזה כנראה לא ייפתר ככה סתם מעצמו אלא את תמשיכי למשוך את זה ולסחוב את זה על הגב שלך.
ועד שלא תחליטי להוריד את הסל הזה מהגב שלך זה תמיד יהיה שם.
אגב, לא חייבים להוריד את הסל מהגב. אפשר גם להגיע להבנה שיש סל כזה. זה סל טוב מכיוון שיש מצבים שהוא מאוד עוזר אבל במקרה הזה הוא מזיק ולא צריך להתייחס אליו בנקודה הזאת. הוא קיצוני מידי ולא אמיתי. הרגשות מוציאים אותו מאיזון והוא לא מקבל החלטות נכונות. זה דבר שורה ויכול לקרות אבל צריך ללמוד להכיר את הסל הזה. לדעת איך לחיות איתו.
בנוסף אני חושב שיש לך טעות יסודית שיש להרבה אנשים. מה זאת אומרת ב-100%? את צודקת! אין אדם בעולם שיכול היום להבטיח לי ב-100% מה יקרה איתו עד גיל 120. אין דבר כזה.
אם הוא ידע מה קורה איתו בשנה הקרובה זה כבר הרבה. וגם אז הוא לא יכול להיות בטוח ב-100%.
זה אותו דבר גם בתחום הזוגיות! למה את חושבת שבתחום הזה המצב הוא שונה? שאת יכולה לדעת ב-100% ועוד עד גיל 120 שנה?!! זה לא ייתכן ולא סביר.
אבל אם את יכולה להיות בטוחה כמו הבחור בדוגמא, או לפחות לחשוב שזה אפשרי שאת יכולה להיות איתו במשך שנה אז זה מעולה. לא צריך יותר מזה. סביר גם דרך אגב שאם זה יצליח שנה אז זה גם יצליח עד 120 שנה.
יש גם אפשרות נוספת, אולי במקביל, תבדקי את עצמך טוב בפנים. הזכרת את זה בצורה אחרת בשאלה בכמה מקומות. אני חושב שאת פשוט לא מעריכה את עצמך מספיק טוב. את חושבת שאת לא ראויה. שאת לא מספיק טובה. וכו' זה פשוט לא נכון. את צריכה להחליף דיסק. אני יגיד את זה בצורה הפשוטה והקצרה ביותר.
את נהדרת והבחור הזה מגיע לך! תשקיעי בזה את המקסימום ותבררי אם הוא הבחור המתאים בשבילך.
בהצלחה
שמואל, כולנו שדכנים