כאליהו הנביא בעולמם של חז"ל, העומד בפתח המערה ומתווך בין עולם המתים לעולמם של החיים, כך בית מורשה עומד בין עולמות. מחד גיסא עומד עולם בית המדרש על חיותו האורגנית הלומדת והמחנכת, המבקשת לעצב בני אדם טובים יותר ולקרבם אל האל או לפחות לתורתו. מאידך גיסא עומד עולם האקדמיה על המתודות המחקריות שלו; על הטלת הספק הפילוסופי של דקארט. ועל בקשת האמת שלו. עולם שאינו מבקש לעצב את אופים של הלומדים אלא לעסוק במהות הנלמדת.
בעמידה בין העולמות הסותרים הללו מנסה בית מורשה לתפוס מזה וגם מזה לא להניח ידו. כמובן שגם ממצבים בעייתיים של חיכוך בין העולמות קשה מאוד להימלט (ומצבים אלו הם בדרך כלל המביאים אותם לחשיפה ציבורית).
כנס מחשבת חז"ל הנערך על ידי בית מורשה זו השנה התשיעית משקף את הקוטב האקדמי . כ-40 מרצים, ממיטב החוקרים בתחום מחשבת חז"ל, התכנסו להם בימי החנוכה - הימים שהומצאו על ידי חז"ל- כדי לדון במחשבתם של אותם אנשים אשר חיו במהלך אותן מאות.
הנושא שנבחר השנה היה רוחניות. רוחניות היא מצרך שוק מבוקש יותר ויותר. אנו רואים בכל דתות העולם עניין גובר והולך ברוחניות. עניין זה מתקיים במידה רבה כחלק מחיפוש של דרכים חדשות למציאת זהות דתית. דרכים אלו, פעמים רבות, מנוגדות ל"דת" במובנה המסורתי. בבחירה בנושא כרוחניות לכנס אקדמי יש מין הכניעה לשוק הפופולרי. כביכול "מוכנה" האקדמיה להביט אל מה שמעניין את השוק ולנסות לתרום את חלקה לנושא זה. אולם יש בנושא גם מעבר לכך. נושא זה הוא נושא העומד בין העולמות שהוצגו לעיל. רוחניות כאחת ההגדרות שהוצגו על ידי ד"ר אלון גושן גוטשטיין, ראש המכון לחקר מחשבת חז"ל בבית מורשה, היא החוויה של המעורבות המודעת בתהליך אינטגרציית החיים כתהליך של הליכה לקראת מה שמעבר - הטראנסדנטי. בכך מקבילה הרוחניות לעולם בית המדרש. הלימוד אינו רק אינפורמטיבי, מדווח ומעביר ידע אלא גם טרנספורמטיבי, הוא מבקש להשפיע על הלומד ולשנות אותו. ויש בו מין המודעות האקטיבית לקראת מה שאנו מעורבים בו.
מן העבר השני, רוחניות אינה רק תחום עניין. היא גם מתודה. היא מניחה את השתנותו של הלומד בתהליך פרשני של שיפוט וניכוסו של החומר הנלמד. שאלות רבות הועלו בהרצאת הפתיחה בחתירה להבנה של תרומתה של הבנת מחשבת חז"ל לנושא הרוחניות. כשאלות של מודעות לנוכחות האל ותהליכים של שינוי ועוד. חלק מן המרצים מצידם לא חששו לחשוף בגלוי את האגנדה שלהם בהביעם את חששם הכרוך בחוסר הבנתם את המושג רוחניות. בגישה זו הם בחרו לקרוא גם אצל חז"ל את אותו חשש או התנגדות לנושא. בין הנושאים שנידונו בכנס היו דברים כסוגיית הקשר בין המגיה לרוחניות, מיניות בסיפורי חז"ל, הקשר בין המידות למדיטציה והחיבור בין הרוחניות לחיי הגוף. חלק מין הדוברים בחר לברוח מהרוחניות אל הקוטב הנגדי. זה של המיצווה, או זה של הגוף. חלק מין הדוברים הראה כיצד משלבים חז"ל מקורות שונים גישות שונות לנושא. וחלק כדוגמת ד"ר חביבה פדיה בחר להראות כי הרוחניות של חז"ל - בדמותו של ה"חסיד" נובעת מדחף דתי לעשייה. עוד רעיון הנתמך באגנדה האישית של הדוברת שכן, כפי שנסחה זאת ד"ר פדיה "אני לא מאמינה ברוחניות שאינה נתמכת בעשייה"
שאלות רבות עלו במהלך הכנס. והתשובות שניתנו רק העלו עוד שאלות. הנושא טעון ורחב. מה בדיוק הייתה גישתם של חז"ל לרוחניות? מהי בכלל רוחניות? האם יש תשובות לשאלות הללו?
או אולי אלו שאלות המסורות ללב ורק הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות?
גילוי נאות: הכותבת היא בוגרת בית המדרש לנשים בבית מורשה.