חיים אבולעפיא שימש כנהג ההסעה של בית הספר מעלה צדיקים במשך מספר שנים. מדי בוקר היה משכים, מתפלל שחרית כוותיקין, ונוסע לאסוף את הילדים מרחבי העיר, על מנת להביאם אל בית הספר. כיוון שהיה נהג וותיק באותו מוסד, סירב למספר הצעות של בתי ספר אחרים, לשמש כנהג אצלם, והמשיך לשרת בנאמנות את בית הספר מעלה צדיקים.
אולם, עקב קשיים כלכליים של בית הספר, הוחלט על צעדי התייעלות, וביניהם, קניית רכב הסעות חדש לבית הספר. הרכב נקנה, ובית הספר החליט לוותר על שירותיו של מר אבולעפיא כנהג. וכך, באמצע חודש כסליו, פוטר מר אבולעפיא מעבודתו.
מר אבולעפיא לא היה מהמתלוננים. הוא ניסה לחפש עבודה אחרת, ואחרי חודש הוא מצא עבודה חדשה, בחברת הסעות שהוקמה זה עתה. אולם, כדרכם של עסקים חדשים, המועדים לכישלון, התמוטטה החברה החדשה, והוא איבד את מקום עבודתו החדש.
מר אבולעפיא פנה לבית הדין, ותבע מבית הספר מעלה צדיקים לשלם לו את המשכורת המגיעה לו עד תום שנת הלימודים. שכן, אין אפשרות למצוא עבודה כנהג הסעות לתלמידים באמצע שנת הלימודים.
בית הדין קבע שעל בית הספר לשלם לו משכורת עבור חודש אחד מהמועד שהודיעו למר אבולעפיא על פיטוריו.
נימוקי פסק הדין: בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שלג) מבואר, שכאשר אדם נשכר כפועל והתחיל לעבוד, גם הוא וגם המעסיק אינם יכולים לחזור בהם מהעיסקא. על כן יש לשאול, לכמה זמן תקפה העיסקה שבין נהג הסעות ובין בית הספר.
לאחר בירורים, קבע בית הדין שמי שעובד כנהג יכול למצוא גם עבודה בהובלת משא, בפרט בנידון דידן, שמר אבולעפיא הודה שפרט להסעת התלמידים היה עוסק גם בהובלת משאות. לכן, יש לראות את תקופת העבודה שלו כתקופת עבודה חודשית, ולא שנתית.
ואמנם, אילו תקופת העבודה היתה למשך שנה שלמה, כפי שנהוג במשרות אחרות כגון מורים וכדומה, היה על בית הספר לשלם למר אבולעפיא משכורת עבור כל שארית השנה. ואין לומר, שכאשר מר אבולעפיא מצא עבודה חדשה, הוא ניתק כל קשר בינו ובין בית הספר, ושוב אין לבית הספר מחוייבות כלפיו, כי ברור שהעבודה שמר אבולעפיא מצא היתה עבודה לא בטוחה, וההתחייבות של בית הספר היא לשלם לעובדיו עבור כל הזמן שאליהם הם נשכרו, או למצוא להם עבודה בתנאים דומים, דהיינו מקום עבודה קבוע.
הרב יואב שטרנברג חבר בגזית, איגוד בתי הדין לענייני ממונות