שלום דפנה! קודם כל רציתי להודות לך על התשובות הכנות והמלמדות,שמאפשרות לי עכשיו לשאול בנושא שבשום מקום אחר לא אעיז לשאול.
מגיל מאד צעיר חשתי הנאה מאוננות. אמנם לא ידעתי מה אני עושה, אבל תמיד חשתי שזה לא טוב והסתרתי שלא ידעו.מתישהו בגיל ההתבגרות הכרתי את המושג, והבנתי שהבעיתיות העיקרית אצל נשים היא לא ציווי מהתורה אלא שהבעיה היא בסיפוק העצמי מעצמי ובכל ההתייחסויות של רבנים שמצאתי תמיד נאמר שזה עלול להקשותלפגוע בחיי נישואין.(תשובה שהגדילה את חששותי)
כיום אני בת 21 ומשתדלת מאד להמנע וזה קשה כי יש הרבה נושאים שמעוררים לי את החשק.
הגעתי למסקנה שכשיש ידע בנושא זה עוזר להתמודד בצורה יותר בריאה..אז הנה אני מנסה לפתור כמה שאלות שיש לי.
האם הצורך כ"כ חזק כי אין לי יחסי אישות עדיין? אם כך האם נכון שכשתהיה לי זוגיות לא יהיה לי עוד צורך כזה, או שההתמודדות עם האוננות תימשך בחיי הנישואין?
האם "הנסיון" הקודם שלי עלול לפגוע ביחסים עם בן זוג בעתיד?
האם יש בזה פגיעה בקדושת הנישואין?
בדמיון שלי ידיעה של בן הזוג על זה יכולה לעורר אצלו סלידה, או חוסר הערכה-אך קשה לי לדמיין מצב שאני מסתירה כזה דבר מבעלי...
יצא ארוך, תודה על הסבלנות :)
תשובה
בס"ד
לשואלת היקרה, שלום ושמחה,
על שאלתך בנושא אוננות נשים עניתי כמיטב יכולתי כאן באתר בכמה שאלות מזוויות שונות. אין ספק שהאפשרות האנונימית לשאול יכולה להקל על הפונים, לטובה בדרך כלל, ולפעמים לפתור תסבוכת נפשית של שנים.
אנא עייני בתשובות כאן באתר.
בנוסף, אשתדל לענות לך באופן ממוקד על מה ששאלת.
אני לא רואה איך ניסיון קודם בהיכרות מינית עם הגוף עלול לפגוע ביחסים עם בן זוג עתידי. להבנתי, דווקא להיפך- ההיכרות שלך עם עצמך תעזור לשניכם להגיע יחד להנאה מינית משותפת. יש סבירות גבוהה שבעלך לעתיד יודע היטב שבגופו קיימים איברים שונים בעלי תפקודים שונים, וחלקם בעלי תפקוד מיני, ויתכן שגם הוא כבר יודע מה מגביר חשק מיני, ואיך מגיעים לסיפוק מיני.
הרי בין כל מה שאנחנו, אנו גם יצורים מיניים. והאיברים המיניים שלנו משדרים לנו שהם קיימים במשך שנים רבות לפני החתונה.
לגבי פגיעה בקדושת הנישואין- הנישואים הם קדושים, והקשר והיחד של איש ואישה הוא דבר קדוש. כפי שאמרת. לא ברור לי מדוע העובדה שאנשים עוסקים באוננות לפני הנישואין, עלולה לפגוע בקשר המקודש הזה. נישואים הם הרבה מעבר ליחסי מין. זהו חיבור של נשמות.
לגבי ידיעת בן זוגך על האוננות- איני ממליצה לספר לו במפגש הראשון על כך, מכיוון שאין אנו מספרים על הרגלינו המיניים לאף אדם בחיינו (בדרך כלל, חוץ מגורם מקצועי) במפגש ראשון. זה לא מקובל חברתית. ולכן, אם תספרי לו על כך במפגש ראשון, יש סיכוי שהוא יברח ממך, גם אם הוא עצמו מאונן "סדרתי".
למען האמת, לי נראה שאולי כדאי לדחות דיבור בנושא עד לאחר החתונה, אולם יכול להיות שאני טועה. כי מדובר בעניין אישי שאין בו מקום לשיפוט,וכל אדם עושה הישר בעיניו,לפי מה שהוא מרגיש, ולפי טיב הקשר.
הצורך לאונן הוא חזק אצלך כעת, כפי שאמרת. זה הנתון הידוע. אולם איני יכולה לדעת מראש, וגם את לא, האם הוא יקטן או דווקא יגבר, או ישאר בעיניו, אחרי שתתחילי לקיים יחסי מין עם בעלך.
מחקרים שעוסקים הנושא מדווחים שזוגות נשואים עוסקים באוננות גם בתוך קשר זוגי, גם ביחד וגם לחוד.
לכן אי אפשר לומר בוודאות שמי שמתחתן כבר לא מרגיש צורך לאונן.
יש זוגות שממשיכים לענג זה את זו בדרכים שבהן עסקו קודם לנישואין, ויש גברים ונשים שמתענגים על צפייה בבני או בנות זוגם עוסקים באוננות מולם.
לכן גם כאן לא אוכל לומר לך אם בעלך לעתיד יקבל את העיסוק שלך במיניות כדבר ברור ומובן מאליו ואף טוב, או להיפך- יחליט שאת ראוייה לפחות הערכה בשל כך.
מאחר שאוננות היא פעולה שאינה גורמת נזק חמור לאנשים בסביבה (בשונה מפדופיליה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, או מאונס, או מהתערטלות בפומבי, וכיוצא באלו), אני לא רואה סיבה למה מי שעוסק בה בתדירות כזו או אחרת ראוי לפחות הערכה בשל כך. וגם מי שמרגיש שאוננות היא חולשה, או פעולה מגעילה כמו לחטט באף בפרהסיה, צריך לחשוב היטב על חולשותיו שלו, בטרם יפסול את הערכתו כלפי אדם אחר. שהרי לכולנו יש חולשות רבות.
ולעניין החטא שבאוננות, שהרי זאת יש לדעת כי הוצאת זרע שלא במסגרת זוגית, ועל ידי אוננות, נחשבת ביהדות לחטא- גם כאן יש מקום להמשיך להעריך את האדם באשר הוא- גבר או אישה, שמנסה להימנע ממנה למרות היצר החזק, ולא למנוע ממנו הערכה וחיבה ואהבה בשל כך.
זוהי, כמובן,דעתי האישית. והבעתי אותה בפנייך מאחר ששאלת עליה. זכותו של כל קורא וקוראת לחלוק עליה מכל וכל, שהרי מדובר במערכת שלמה של קודים תרבותיים, אמונות, חינוך מהבית ועוד, ועוד.
בברכה, מדפנה מאיר