אני נשואה בנישואין שניים כבר 5 שנים. (הייתי אלמנה 3 שנים). ב"ה אוהבת עד מאד את בעלי ויחסינו מצוינים, נולדו לנו 2 ילדים משותפים והשלישי בעז"ה בדרך. בעלי הביא עימו לנישואין כ'נדוניה' שני ילדים - אז היו בן 6 ובת 7. כיום, בן 11 - אנו 'חברים טובים מאד', מסתדרים ב"ה מצוין. הבת - כיום בת 12 - שונה ממני בכל.. כנראה דומה יותר לאימה (שחלתה במחלת נפש, על כן ההורים התגרשו), בנוסף, הושפעה ומושפעת עד היום מאמה, הרבה יותר מאשר הבן. אני מאד פשוטה בלבושי, במחשבותיי, בציפיותיי מהסביבה,לא מתגדרת.. וכך רוצה לגדל גם את ילדיי. כשהתחתנו, היא היתה קטנה, היה קל לקבל אותה כחלק מהמשפחה - כשם שקיבלתי את הבן. אולם ככל שעובר הזמן, ההבדל התהומי בינינו מתחדד והולך.. אני כנראה גם "שמרנית מאד" במחשבותיי, מאד קשה לי עם ה"יצור" הזה שמסתובב בבית - בוחרת בגדים ..מתלבשת .. עוד חצי שעה מול הראי לעצב תסרוקת (כמובן, כל יום תסרוקת אחרת ובגדים אחרים וכו'..) איני מצליחה לשלוח את השאלה ארוכה.. אני אנסה בשני חלקים..



תשובה

שלום רב, נמתין להמשך, אך המצב בו את נמצאת מחייב התמודדות ונכונות לשינוי.