אני אכן מרחמת עליה. אני יודעת שחסר לה משהו בסיסי מאד מאד. אני חושבת שלא מאוחר מידי לתקן - אך כל כך קשה לי לפעמים לגשת אליה - כל המראה שלה משדר בעיניי גינדור, החצנה, תשומת לב עודפת לנושאים שוליים - אני אוספת סבלנות ואיפוק לא 'לדקור' אותה בציניות, שכל כך מתחשק לי לעשות זאת!! ואיך אגיע ממצב כזה - לאהבה?? לחום?? בעלי אמר לי בגילוי לב, שעם כל הערכתו אלי, הוא חושש שגם הילדה תחלה גם כן במחלת נפש.. אני יודעת שהנושא ארוך ומורכב, ניסיתי למסור את מירב הפרטים, ויחד עם זאת לא להכביד.. אשמח מאד לעזרה וכיוון חשיבה, אני מרגישה מאד לא טוב עם מה שאיני נותנת לה, אך יחד עם זאת מרגישה שקשה לי מאד לתת זאת!!!!! תודה רבה!



תשובה

שלום רב, אכן אין מה לעשות, תשתדלי לתת את מה שאת יכולה, ולומר גם לבעלך וגם לה מהמפריע לך ולבדוק אם יש נכונות לשינוי.