כן. בטח. רק כל עוד זה לא מתנגש עם האינטרסים שלכם. עובדה. אתם מחריבים את ביתם וקורעים את משפחתם בקלות מחרידה. אחוז הגירושין בחברה הישראלית עומד כיום על כ30% . לאחרונה תופסת התופעה תאוצה מבהילה גם בקרב המגזר הדתי שכרגיל מאמץ באחור ובחדווה את המתרחש בחברה החילונית.
אינני מכוון את דברי לגירושין הכרחיים כמו במקרה של התעללות פיזית או נפשית. כוונתי לפירוק משפחות כי "האהבה כבר לא מה שהיתה" משום שאשה רוצה "למצוא את עצמה" או כשגבר "צריך מרחב להתאוורר". אמת בעבר התגרשו מעט מדי ובעיקר במקרים שהדבר היה הכרחי אבל היום מתגרשים הרבה יותר מדי.
הענין הוא שמי שמשלם את המחיר הם הילדים חסרי הישע שכל כך זקוקים לתמיכתכם ולהגנתכם. אתם ההורים תשתקמו במהירות. אבל לילדים, החיים לעולם לא יהיו יותר מה שהיו.
האבא שכל כך אהבו יעלם מהכורסא שבסלון, והם עלולים למצוא אותו רק באוטו או בקניון פעם בשבוע. את מקומו על אותה כורסא בדיוק יתפוס אולי גבר זר שלפעמים גם יצווה עליהם מה לעשות והוא בכלל לא אבא שלהם. פעמים רבות יאלצו להקרע גם מהסבא והסבתא של אחד הצדדים ומבני הדודים. הם יצטרכו לנדוד בין בית לבית ולהתרגל לעבור בתוך שעה מחוקי הבית של אבא לכללים הנהוגים בבית של אמא.
הילד הגרוש כבול ללוחות זמנים שלא הוא קבע. הוא עובר בין האב לאם ולא תמיד שואלים אותו האם תכנן משהו עם חבריו. לילד כזה יש המון גורמים שהוא חייב להתחשב בהם שילד נורמאלי אפילו לא חולם עליהם. רק תחשבו על ילד נבוך בבית הספר, ששכח את הספרים בבית של אבא, או שלא הספיק ללמוד למבחן כי היה חייב לבקר את אמא.
ילד נורמאלי נשען על הוריו. ילד גרוש מוצא עצמו פעמים רבות דואג להוריו, מגן עליהם ותומך בהם. הוא גם נחשף לחוסר האונים שלהם כשאינם יכולים לסייע בפתרון מצוקותיו כי "כך קבע בית המשפט" ומבין שהוריו אינם יכולים להגן עליו בכל מצב כפי שהאמין. חשבתם מה זה עושה לו?
הורים החושבים על גירושין תמיד אומרים. "עדיף ככה מאשר שיראו אבא ואמא אומללים או רבים כל הזמן". תעשו לי טובה, ותפסיקו לשקר לעצמכם. המשפט הזה אינו אלא קשקוש שבמקרה הטוב בא להרגיע את המצפון, או שמלמד על אטימות והסתכלות על הילד כעל דבר מובן מאליו שצריך להגרר אחרי הוריו. טענה זו מגוחכת במיוחד על רקע העובדה המוכרת לכל מי שחווה גירושין כי לאחר הגירושין המריבות לא נגמרות ובמקרים רבים אף מתעצמות. כל זה קורה על גבו של הילד ובשמו כביכול.
רק אל תגידו "אנחנו מתגרשים למען הילדים". זהו שקר מכוער, כי האמת היא שאתם מתגרשים למען עצמכם. תתפלאו, אבל רוב הילדים הגרושים מעדיפים שההורים ישארו זה עם זה תחת קורת גג אחת, גם אם הם רבים או חיים בבדידות וללא אהבה. תשאלו אותם. ניסיתם?
בית עבורם, זה לא יחסי האהבה בין ההורים אלא הבטחון, המשפחה הגרעינית והמורחבת, ההרגלים הברורים, וכל מרקם החיים. הורים יקרים תפסיקו להסתכל על הבית כשייך לכם בלבד. זו לא המציאות. בעיני הילד זה הבית שלו ואתם הורסים לו אותו.
מדינת ישראל מגדלת דור של ילדים בעלי נכות נפשית. ילדים עם חרדות נטישה ופחדים מפני נישואין, ילדים שגדלים ללא דמות אב, ילדים שהפכו סעד להוריהם. כל זה ישפיע בצורה כזו או אחרת על חייהם כבוגרים.
האם זה מה שתכננתם עבורם? אני בטוח שלא . אבל תתעוררו כי זו המציאות ומה שתואר כאן זה אלה עוד המצבים האופטימיים.
לא יתכן שכל בית שלישי צפוי להתמוטט. משהו רקוב פה. אחת הבעיות היא שיש בארץ מין הילה של זוהר סביב הגירושין וחובה לנפץ אותה. הבעיה איננה נעוצה במוסד הנישואין שכשל וקרס אלא בתפיסה המערבית שמעמידה את ה"אני" מעל הכל. ה"אני" הוא חשוב מאד אבל יש גם "הם". ל"הם" האלה קוראים הילדים שלכם. זכרו ! מאחורי כל אישה "משוחררת" וגבר עם "מרחב" נופלים קרבנות תמימים עם כל הכבוד לאהבה, לזוגיות ולמימוש האישיות, לאן נעלמה האחריות?
הכותב הוא עיתונאי ויו"ר ארגון "אבות" לקידום האבהות במשפחה ובגירושין.