באחד מבתי הכנסת בהם ביקרתי לאחרונה , התפלל יהודי אחד שצעק את התפילה בכל כוחו, ממש בכל כוחו. האנשים מסביב לטשו עיניים ולא כל כך הבינו "איך לאכול אותו". מה מקומה של פשטות והתמימות אצלנו האנשים הכול כך מודעים לעצמם כל זמן? ועד כמה אנחנו מסוגלים לחוות חוויות דתיות עמוקות וטוטאליות ?