שלום דפנה, שבוע טוב!
בעבר כתבתי לך שאלות שונות, רובן סבבו סביב נושא התקנים וכו'. עכשיו יש לי שאלות ותהיות על קליטת להריון.
ב"ה יש לי 3 ילדים שהריתי בטבעיות, אמנם לא מיד נקלטתי אך לא היו בעיות מיוחדות.
כיום אני כבר 1/2 שנה ללא כל אמצעי מניעה. למדתי ואני מיישמת את שיטת המודעות לפריון, מזה 1/2 שנה. מזהה את התקופה הפוריה, מתזמנת יחסים לזמנים המתאימים - ועדיין אין הריון...
נבדקתי אצל רופאת נשים, לפני כחודשיים, והיא זיהתה רירית בעובי תקין, רחם, שחלות וצוואר רחם תקינים, ב"ה.
הווסת לא סדירה כמו שעון אך נעה בין 31 ל- 37 יום. דימון של 3-5 ימים. אין כאבים, אין כל סימנים מחשידים. וגם אין הריון...
מה שכן יש זה לחץ... אני יודעת שזה לא מועיל וגם נוקטת בשיטות להפחית הלחץ (צמחי מרפא, ולא כאלו שפוגעים בסיכוי להרות. וגם רפלקסולוגיה).
אני לחוצה על הריון, חרדה מפני האפשרות שלא יהיו לי עוד ילדים ובעיקר לא מבינה מה השתבש?!
רוצה את עצתך, בבקשה, מה כדאי לי לעשות?
האם להתחיל בירור הורמונאלי? אולי בכלל הבעיה היא אצל בעלי היקר שיחיה?
אולי יש לך המלצה על רופא/ה שיכולים לסייע?
אשמח לקבל את עצתך ובתודה מראש,
שירת
תשובה
בס"ד
לשירת היקרה, שלום ושמחה,
באמת, איני מזהה ממה שאת מתארת כל בעיה. אם תעבור שנה של נסיונות ללא הריון, אזי הייתי מתחילה לשאול אותך שאלות מכוונות ובהתאם מנסה להפנות אותך לרופא או מטפל אחר בהתאם לבעיה.
במצב תקין שבו הכל בסדר, הסיכוי להרות בכל מחזור הוא 25%. אם מתזמנים את היחסים סמוך לביוץ הסיכוי עולה בהרבה, אך אינו מתקרב ל100%.
באופן אישי, איני מאמינה בגישה האומרת שלחץ מונע הריון או שנחת רוח מביאה הריון.
ראיתי המוני נשים לחוצות ביותר שהרו, וידוע שגם אונס מביא הריון. לעומת זאת נשים שלקחו את כל העניין בנחת רוח ולקח להן זמן רב להרות.
הלחץ פוגע ברובד אחר, לאו דווקא בתקווה לעוד ילד. הוא פוגע בך ואוכל אותך בגלל המחשבות המוטעות שצריך להיות לך עוד ילד, שאם לא יהיה לך עוד ילד אז..., ושחייך יהיו בהכרח טובים יותר אם יהיה לך עוד ילד, ושצריכות לרדת לעולם הזה עוד נשמות דווקא דרכך ולא דרך שכנתך, ועוד כהנה וכהנה מחשבות מסבכות שמוציאות אותך מההווה היפה שלך ומפירות את שלוותך.
יש אנשים שטוב להם לחיות בעתיד או בעבר, ולא אכפת להם לפגוע בעצמם דרך מחשבותיהם. אני משתדלת להיצמד להווה ולאהוב אותו כמות שהוא. אני מבינה שמה שיש לי הוא הטוב ביותר עבורי כרגע. לרצונות שלי איני מתייחסת ברצינות רבה מדי. הם מניעים אותי לפעול, והם חשובים מאוד, אבל מכאן ועד להיות מתוסכלת על כל מה שאיני משיגה כרגע, הדרך ארוכה. נסי גם את להאריך את הדרך בין רצונך לעוד ילד לבין הכעס על כך שאינך מקבלת אותו כרגע.
בכוונה אני כותבת כעס, מפני שהמילה לחץ אינה נראית לי מתאימה לסיפור שלך. אינך חולה, יש לך ילדים, וככל הנראה אין אף אחד שיעולל לך דבר רע אם לא תלדי עוד ילד. לכן נראה לי שמדובר בכעס דווקא.
כמובן שישנה האפשרות שאני טועה, שהרי אני מנסה לפענח את זה דרך המקלדת וזה בוודאי יכול להיות מקור לטעות. לא ראיתי את פנייך, לא הבטתי במימיקה שלהן בעת שאת מדברת ולא שמעתי את האינטונציה של קולך.
אני מאחלת לך שתהרי בקרוב ממש תינוק בריא ושמח, ושגם את תהיי אם שמחה ומאושרת ברביעית, ואם תרצי יותר אז יותר.
בהצלחה! מדפנה