אלימות

לאחרונה התפרסמו ממצאי מחקר עומק שהוזמן על ידי משרד החינוך על היקף האלימותבבתי הספר. הממצאים מדאיגים מאוד. בבתי הספר קיימת אלימות פיזית ואלימות מילוליתבריונוּת, אווירה אלימה, הטרדות. המחקר אסף נתונים על היקף האלימות וגם בדק אתתחושת התלמידים. תלמידים רבים ביטאו תחושת חוסר ביטחון בבית הספר! לענייננו, אין זהמשנה אם יש ירידה קלה ביחס לשנים שעברו או עלייה מתונה, מפני שההווה מעורר דאגהרבה. השאלה הנשאלת היא כיצד הפך בית הספר, שהוא מסגרת חינוכית, לטריטוריה שלאלימות? אף אחד איננו חושד בבית הספר שהוא יוצר את האלימות או מעורר אותה, ברור לכלשבית הספר הוא רק גורם מזַמן. הוא מזמן את המפגש בין בני הנוער, והמפגש מאפשר אתגילויי האלימות. השאלה היא מדוע מערכת החינוך אינה מצליחה לעקור את האלימות מבניהנוער, להיטיב את מידותיהם, לעדן אותם, ולהחדיר בהם שאיפה להרבות טוב בעולםהתשובה היא שמערכת החינוך אוכלת את פירותיו הבאושים של העדר החינוך בביתבעקבות רוח הפתיחות של העידן המודרני והפוסטמודרני, נחשף הנוער לתרבות קלוקלת שכלכולה גירוי יצרים - יצר העריות, יצר האלימות, יצר הנקמנות, קנאה, חמדת הממון. כלהטכנולוגיה המודרנית, שאין ערוך לעוצמתה, מגויסת לגרות את נפש בני הנוערטלוויזיה, אינטרנט, קולנוע, וידאו, פלאפון, ועוד ועוד. מרוב גירויים, נפשם נטרפתעליהם, נסדקת ומסתבכת, היא הופכת לפקעת של עצבים ושל רגשות פגועים. בבית הספרנפגשים בני הנוער, והכל מתפרץ החוצה כמו הר געש. ההתנגדות למזון התרבותי הקלוקלשבני הנוער צורכים כיום, צריכה לבוא מכל מי שיש לו מעט אחריות חינוכית. זה לא רקעניינם של קדושי עליון או של נזירים מסתגפים אלא של כל אדם טוב וישר שאוהב את הטובואת היושראף שמערכת החינוך משתדלת להתמודד עם תופעת אלימות של בני הנוער עלידי תכניות חינוכיות ייחודיות, היא נושאת בחלק מהאשם. האלימות איננה תופעה העומדתלעצמה, היא איננה מנותקת ממכלול הערכים. חלוקים אנשי המקצוע האם המענה לאלימותהנוער הוא הגברת האכיפה וההחמרה בענישה, או תוספת הסברה וחינוך בנושא האלימות. אלוואלו טועים, האלימות איננה מצד עצמה. לא ניתן להקטין את ממדיה, בלא לחולל מהפכהערכית כוללת. המבקש לעצור את האלימות, צריך להעמיק את החינוך לערכים - טוב לבאופטימיות, כבוד, אידיאליזם, התנדבות, איפוק, צניעות, גבורה - "איזהו גיבור? הכובשאת יצרו". מי שאיננו מסוגל לגלות איפוק בעת שמתעוררים בתוכו דחפים שבין אדם לעצמוחשוד הוא שלא יגבר על דחפיו השליליים שבין אדם לחברו. כל זמן שמערכת החינוך תמשיךלהסס בשאלת החינוך לערכים, ולא תשתחרר מפחדה לחנך לערכים, היא לא תנחל אפילו הצלחהנקודתית אחתיש נורמות תרבותיות אשר מזינות את האלימות. לדוגמה: האלימות קשורהליצר התחרות, כפי שלימדנו הראי"ה קוק שהשורש לאלימות האנושית הוא יצר התחרות המשחיתאת הנפש. ההתפרצות האלימה הראשונה עלי אדמות - רצח קין את הבל - היא ביטוי לתחרותחולנית בין קין והבל (הרב קוק כותב ב"גנזי ראי"ה" שתחרות זו היתה על "אמונותכלומר על השקפת עולם וקרבת ה', אבל אחר כך היתה הסלמה: "צירוף האיבה בשביל עניניםחומריים אל תחרות נטיות הלב השונות". האיבה והשנאה הצטרפו אל התחרות שנבעה מנטיותשונות בנפש). לכן, תכלית העבודה הרוחנית האנושית היא להשתחרר מיצר התחרות, כפישאומרים חז"ל: "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה... לא משא ומתן ולא קנאה ולאשנאה ולא תחרות" (ברכות יז ב). עד שנשיג את השלמות, מתאמצת התורה לחנך את האדםלהתגבר על יצר התחרות שלו ולמתן אותו. זהו אחד מתפקידיה של שנת השמיטה, שהיא "שנהשל שביתה מכל עבודת הארץ, ודי לאדם בברכת האדמה, ממתת ד' עליה, וההתחרות האנושיתחדלה" (מוסה"ק עמ' תקסג). גם השבת מסייעת לאדם להיגמל מהתמכרותו לתחרות הכלכליתאת האווירה התחרותית, נושמים בני הנוער מכל סביבתם, מפני שהחברה המערבית חיה עלהתחרות וניזונה ממנה. כולם מתחרים עם כולם. הכלכלה המערבית מבוססת על תחרותואקדמיה נגררת אחריה. בית הספר המודרני איננו נקי מתחרות פנימית, אך חמור מכך - הואמחנך לתחרות. כל תחנה בסולם החינוכי מכשירה את התלמידים לקראת התחרות שבתחנה הבאהוכך מפלס התחרות עולה ככל שהתלמיד מטפס מכיתה לכיתה עד למוסדות להשכלה גבוהה, ומהםהוא מחליק לתוך התחרות האימתנית שמכתיב אורח החיים המערביאי אפשר לטפל בתופעתהאלימות בלא לטפל בשורשיה התרבותיים, בלא להתמודד עם יצר התחרות, עם הנורמה שלהקרייריזם, ובלא לערער על אחדים מאבני היסוד של התרבות המערבית. אין דרך אחרת אלאלהתמודד התמודדות אמיצה עם חלק מהנורמות "המקודשות" של התרבות המערבית