לפני המאמר עצמו אקדים ואספר 'סוד מאחורי הקלעים' שגרם לי לחשוב שיש מקום לפרסום מאמר זה.
לא מזמן התכנסנו, כמה '', כדי לדון במצב הארגון, דרכים לשיפורו וכו'. עלתה שם נקודה חשובה מאוד מבחינה חינוכית, והיא שהאתר, התשובות המפורסמות, המאמרים וכו', אינם עוסקים ביהדות 'לכתחילה' אלא 'בדיעבד'. למה הכוונה?
רוב השאלות המתפרסמות, כמו גם המאמרים, עוסקות בשאלות שבאות מתוך קושי – קשיים בינו לבינה, קשיים בהתמודדויות עם כאב כזה או אחר, קשיים אמוניים וכו' – דברים שהתרחשו ולאחר התרחשותם עוררו שאלה על מבט היהדות על העניין או סתם עצה איך לצאת ממנו. רק מיעוט מהשאלות עוסק ברצון 'לכתחילה' לשנות, להשתפר, להתקדם. גם במאמרים אין כל כך הרבה לימוד תורה, הסברים של נקודות חינוכיות 'לכתחילאיות', אלא יותר טיפול בבעיות וכו'. כמובן, כך הוא אופי הדברים, כי שאלה מגיעה בדרך כלל מתוך מבוכה ומבוכה בדרך כלל נוצרת לאדם בעקבות משבר כזה או אחר. אנחנו מבינים שזו המציאות אבל, בתור 'מחנכים' הגענו למסקנה שחשוב להדגיש את הרצוי ולא רק את מה שמצוי יותר.
בעקבות שיחה זו פתחתי קובץ במחשב ששמו 'נושאים למאמרים' – נושאים כמו ערך השבת, ערך ניצול הזמן וכו' וכו'. ואז, בעקבות לידת ביתנו והלימוד של שמה, 'אילה', החלטתי לכתוב את המאמר הזה, מאמר שאני חושב שיש בו לימוד על התקופה שאנו חיים בה, מהלך הגאולה וגם סתם, איך מבררים מילה או שם. ייתכן שלחלק גדול מהקוראים לא יהיה כאן שום דבר חדש אבל אולי. . . בכל זאת. . .
עד כאן ההקדמה.
אז מה זה בעצם אילה?
מעיון במקורות רואים, כפי שרואים במציאות, את קלות הרגליים של האילה, את מקום גידולה המדברי (פחות או יותר), דבר המסייע לה להסתוות בשטח המדבר, את היותה חיה נטרפת הצריכה הרבה זהירות כאשר היא רוצה להגיע למקור מים, את העובדה (?) שנחשים בורחים מפני האילות מצד אחד ומצד שני, כאשר האילה כורעת ללדת ומתקשה ללדת בגלל מבנה גופה הצר נחש מכיש אותה ובכך, על ידי הרפיית הרחם, הוא מקל עליה ללדת, את חביבותה על בן זוגה, האיל. עוד עניין שרואים במקורות הוא שהגאולה משולה לאילה.
לנוחיות ציבור הקוראים, שמסתבר שהגיע עד כאן מותש קמעא, אני מצרף כאן את המקורות בכתב שונה, והמעוניינים יכולים לדלג עליו. בסדר?
נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר:
כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים:
למנצח על אילת השחר. אמר רבי יהודה בר סימון, בית שיש בו נחשים, מביאין קרן של אילת ומעשנין בתוכו ומיד הנחש בורח.
אילת זו כשיושבת על המשבר מצטערת ועורגת להקדוש ברוך הוא והוא עונה אותה ומזמין לה נחש ומכישה בבית הרחם ומיד הרחם נפתח
אילת אהבים ויעלת חן. אמר רשב"נ א"ר יונתן למה נמשלו דברי תורה לאילה לומר לך מה אילה זו רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה
דומה דודי לצבי או לעופר האילים: מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה נראה וחוזר ונכסה כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה:
ורבנן אמרי, זו היא חסידה שבחיות ורחמיה מרובין על בניה וכשצמאות כל החיות מתכנסות אליה שהן יודעות שמעשיה חסידים כדי שתתלה עיניה למרום והקב"ה מרחם עליהם. מה היא עושה, חופרת גומא ומכנסת קרניה לתוכה והתהום מעלה לה מים, שנאמר, כאיל תערוג על אפיקי מים.
עכשיו, השלב הבא, הוא לעשות קצת סדר בכל ה'סלט' הזה ולנסות להבין את המהות המיוחדת של האילה, את הסיבה שתהליך הגאולה נמשל לה וכו'.
האילה מהירה. היא הולכת, מתקדמת. על אף שהיא נמצאת בסכנה מצד חיות טורפות, דבר המאלץ אותה להסתוות, להיעלם לפעמים, היא תמיד ממשיכה ללכת. כך גם הגאולה. לא תמיד רואים את ההתקדמות, אבל אנחנו יודעים שההתקדמות ישנה, היא מציאות, ואי אפשר לעצור אותה.
אבל בכל זאת, מה עם הקשיים?
האילה, בגלל האופי המיוחד לה, צריכה גוף זריז, 'דק', אבל זה בדיוק הדבר המקשה עליה להוליד, להמשיך את ההתפתחות הלאה. כאן מגיעים הקשיים לעזרתה. אותו הנחש, שהיא בעצם מתנגדת לו, כפי שרואים מהעובדה שהוא בורח ממנה, אותו הנחש 'מזיק' לה ברגעים הקשים ובכך בעצם מקדם אותה, מעין תזמון מופלא ונשגב מן הדעת של רע המקדם את הטוב. הרע הוא עדיין רע, הטוב הוא עדיין טוב, אבל איך שהוא, בצורה מופלאה, נוצר ביניהם איזה קשר, איזה 'שידוך'.
המציאות העדינה של האילה גורמת לה גם לקשר מיוחד עם הקב"ה, להיות החסידה שבחיות שכל החיות, כל קיומן, תלוי בה. רק הקשר הזה יכול לספק לה את המים, את הצימאון, הן במובן הגשמי והן, כפי שאנחנו מבינים לגבינו, את הצימאון הרוחני. האילה מסתכנת מאוד כאשר היא מתקרבת למקווה מים, המקום בו עלולים לצוד אותה, ולכן היא זקוקה לקשר מיוחד עם הקב"ה, קשר שישמור עליה. כך גם הגאולה. גאולתנו עוברת במקומות מאוד מסוכנים, מאוד 'עדינים', ורק העובדה שאין זו פעולה אנושית אלא פעולה אלוקית, דבר שהוא מעבר לעולם הזה, רק העובדה הזו עומדת לגאולה כדי שלא 'תיטרף', לא תיעצר. זו נקודת החולשה שלה, אבל זו גם נקודת החוסן שלה. כמו האילה שחביבה על בעלה כך הגאולה חביבה על בעליה – הקב"ה – והוא שומר עליה ולא נותן לה להיעצר.
אז מה?
אז דווקא היום, כאשר אנחנו רואים הרבה סיבוכים, הרבה קשיים, ולא בדיוק מבינים מה הולך, מה קורה פה, דווקא עכשיו עלינו לזכור את האילה שהגאולה דומה לה. אנחנו צריכים לזכור היום שאמנם לפעמים לא רואים את האילה, אבל היא קיימת ומתקדמת, וכך גם הגאולה. ימי בין המצרים מגיעים עוד מעט, ועד היום אנחנו אבלים על החורבן, אבל אנחנו צריכים גם לזכור ולראות בשמחה איך נבואות הנחמה מתגשמות, איך עם ישראל חוזר לארצו והארץ חוזרת לתת פירותיה. התקדמנו לאורך אלפיים שנה, שום דבר לא עצר אותנו, כך שאנחנו יכולים לומר בביטחון, גם בתקופה הקשה הזו, שעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. מסתבר מאוד שהאילות חולמות בלילות על הטוב יותר ומאמינות שהחלום עומד להתגשם. מתי? איך? לא יודעים, אבל הרי זה האופי שלהן, להמשיך ולהאמין.
אף אחד מאיתנו לא יודע כיצד תסתיים התקופה הקשה הנוכחית, אבל יש לנו ביטחון מלא בסיום כל התקופות, במשיח בן דוד, ועלינו לזכור זאת תמיד ולעולם לא להתייאש מלצפות לישועה, וישועת ה' כהרף עין.
מקווה שנהניתם מהלימוד הזה. . .
יהונתן.