הכנסת בקבוק מים למקפיא
נאמר בגמרא שאין מרסקין לא את השלג ולא את הברד בשבת בשביל שיזובו מימיו אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש.
מדוע אסור לרסק את השלג לדעת רש"י הסיבה היא משום מוליד שאיסורו מדרבנן וההיתר לתת לתוך כוס של יין הוא כיון שנימוח מאליו. והרשב"א בהסבירו את שיטת רש"י שאין הכוונה למוליד ממש אחרת היה על המים דין נולד. מנגד שיטת בעל ר' ברוך בעל ספר התרומה שהאיסור הוא משום נולד. היינו לדעתו חל על המים שם נולד. ולשיטת ספר התרומה ההיתר לתת קרח במים כיון שמערב ואינו ניכר. רוב הראשונים חולקים על ספר התרומה ודחו דבריו מהלכה. ושיטה שלישית בהסבר הסוגיה טמונה בדברי הרמב"ם בהלכות שבת (כא,יג) הסובר שטעם האיסור של אין מרסקין את השלג הוא חלק מגזרה כללית יותר שאין סוחטים פירות העומדים למשקה.
להכלה המחבר בשולחן ערוך (שיח,טז) פסק שלא כדברי התרומה ולכן אין איסור של נולד בהפיכת מוצק לנוזל ולכן מותר לתת שומן קרוש ליד מקור חום על מנת שהשומן יהפך לנוזלי.
אך הרמ"א כתב על דברי השולחן ערוך: "ויש מחמירין ונהגו להחמיר מיהו במקום צורך יש לסמוך אסברא ראשונה".
נחלקו הפוסקים, מאז שיש אפשרות של הקפאת מים והפיכתם לקרח, האם יש בזה איסור נולד? לדעת הציץ אליעזר (ח"ו לד) לשיטת רש"י מותר ולדעת בעל התרומה אסור, כיון שיש איסור נולד בהפיכת מים למוצק.אך מעלה אפשרות שכיון שתהליך ההקפאה הוא ארוך ולוקח זמן ניכר לכול הדיעות יהיה מותר. ומסקנת הציץ אליעזר היא: "ההקפאה הנעשית במקרר במאכלים ומשקים נחשב כנעשים מאליהם ואין כאן משום מוליד, וגם לדעת התרומה שהרמ"א מחמיר כוותיה (משום חומרא בעלמא) לאסור משום נולד יש להתיר לעת הצורך כלצורך אורחים ומשום ענג שבת וכדומה". וכן הכריע גם הגרשז"א (שמירת שבת כהלכתה פ"י הערה יד)
לכן למעשה לצורך עונג שבת מותר להכין קרח אף בשבת. אלא שיש להניח את הקרח בתוך כו מים ולא לתת לקרח להפשיר לבדו. ובשעת הצורך מותר להפשיר את הקרח בכוס ריקה אף לכתחילה. (שמירת שבת כהלכתה שם סעיף ג) לכן מותר להניח בקבוק קרח במקפיא על מנת שיהיו מים קרים לשתיה. וכדאי להשאיר בבקבוק זה, מקום פנוי, ובעת שמוציאים אותו מהמקפיא, למלא את הרווח במים, כך שלא יחשב כמניח גוש קרח, בתוך כוס ריקה.