חימום מרק קר על פלטת שבת כבויה
נחלקו במשנה בית שמאי ובית הלל מהם התנאים בהם ניתן לחמם אוכל בשבת. ובגמרא התלבטו כיצד לבאר משנה זו. לדעת אחת וזו שיטת חנניה, יש להבין שהאיסור הוא להחזיר בשבת לכירה שאינה גרופה וקטומה. אולם מותר להניח מערב שבת, מאכל הראוי לאכילת דחק (והוא שיעור כחצי זמן בישולו), על כירה, למרות שאינה גרופה וקטומה.
והדעה השניה גורסת שיש להבין את המשנה כעוסקת באיסור בערב שבת. והוא מהם תנאי ההיתר להניח תבשיל על כירה בערב שבת.
האמוראים נחלקו בדבר ישנם כרב ששת שפסקו כחנניה ומאידך רב הושעיה פסק שהאיסור הוא להשהות מערב שבת.
הראשונים נחלקו כיצד לפסוק, שיטת רש"י וסיעתו שיש לפסוק כחנניה והאיסור רק על החזרה בשבת. ואילו שיטת הרי"ף וסיעתו להכריע שהמשנה מתבארת כלא ישהה מערב שבת.
והרא"ש (סו"ס א) פסק שכיון שרבו הדיעות בפירוש משנה זו וישראל אדוקים במצות עונג שבת ולא ישמעו להחמיר הנח להם במנהג שנהגו על פי הפוסקים כחנניה.
המחבר (רנג,א) הביא כדעה ראשונה את שיטת הרי"ף וכיש אומרים את שיטת רש"י. והרמ"א כתב שיש שנוהגים להקל כשיטת רש"י. המשנה ברורה בביאור כתב שלכתחילה יש לנהוג כמחמירים שמותר להשהות על כירה גרופה וקטומה רק מאכל שהתבשל כל צרכו, אך אם אירע שנתאחר הדבר כגון שבאו אורחים קודם שקיעת החמה והוצרך לבשל איזה תבשיל עבורם יכול להעמיד על הפטפוט לבשל אף שלא יתבשל עד השקיעה רק כחצי בישול סגי ויניחנו עומד על הפטפוט עד שיגמר בשולו ומותר לסלק ממנו בלילה דהא אין עומד על הגחלים.
אחרוני זמנינו דנו כיצד יש להתייחס לפלטת שבת ומסתבר שיש לראותה ככירה גרופה וקטומה כיון שאין רגילים לבשל עליה ויש בכך היכר גדול שאין עוסקים בבישול וכן אין אפשרות להגדיל או להנמיך את חום האש כך שאין כל חשש שמא יחתה.
בציץ אליעזר (ח"ב ו) אסר להניח מערב שבת מרק קר על פלטת שבת שתדלק בשבת, גזירה שמא יעשה כן בשבת. ובספר שולחן שלמה (ח"א עמוד סב) חלק עליו שהרי בשו"ע נפסק שאם המאכל מבושל כל צרכו מותר להשהות מערב שבת ואין לחשוש למגיס.
הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ח"י כו) מכריע שגרמא מותר אפילו שלא במקום הפסד לכן התיר להניח בשבת מרק קר על פלטה כבויה שתדלק כעבור שעה קלה ע"י שעון שבת.
לכן הלכה למעשה, לפוסקים כדעת המחבר, יש לסמוך על הרב עובדיה. אולם לנוהגים לפסוק כרמ"א יש להתיר רק בערב שבת להניח מרק קר על פלטה כבויה, ואילו בשבת עצמה הדבר אסור, עפ"י פסק הרמ"א בסוף סימן רנג.