גם אתם הנוער שלנו חלק מכל זה. חלקכם שותף למאמץ המאסיבי לפעול כנגד ההתנתקות או למען ההתחברות. חלקכם מעט פאסיבי, אבל רובכם, כך אני חושב, מעט מבולבל.
האם מדינת ישראל של היום היא עדיין ראשית צמיחת גאולתינו? האם עלינו לקבל את דינא דמלכות?
האם אנחנו רואים את עצמינו כמיעוט שחובה עליו לכפות את דעתו על העם בכדי שלא נגיע לסכנות?
או שמא אנחנו סבורים שאנחנו הרוב והשלטון הוא המסכן אותנו ולכן עלינו לפעול בכל מחיר למען שינוי הגזירה? ואולי בכלל אנחנו הטועים וראש הממשלה צודק?
ושאלת השאלות: ומה יקרה אם חלילה וחס תצא התכנית לפועל?
לכן משברים הם לא בסדר היום שלנו ואנחנו לא מחכים להם ולא מתכוננים להם. אם יש מישהו פרטי שזקוק לחיזוק ולעזרה, ניתן אותה בשמחה אבל כולנו ובעיקר אתם, הנוער שלנו, לא מחכים לשום משבר. מכל מציאות שלא תהיה נצא כולנו מחוזקים ומאמינים. מכל מצב שלא נגיע אנחנו יודעים לקום ולהמשיך.
"שאלו אותי" אומר אבא "התפללו כל כך הרבה ולא קיבלו תשובה. ואני אומר" כך הוא אומר לי, "קיבלתי תשובה, התשובה היתה לא! ולאבא - מותר לענות גם לא!"...