דף סג – כניסה למשרד דרך בית הכנסת
הגמרא אומרת שיש איסור של קפנדריא בבית הכנסת. והדברים מבוססים על הנאמר במשנה (ברכות נד,א): "ולא יכנס בהר הבית במקלו ובמנעלו וכו' ולא יעשנו קפנדריא". ובמשנה במסכת מגילה ( כח.) נאמר שאף בית הכנסת שחרב עדין יש לגביו איסור קפנדריא. ור' אלעזר בן שמוע (סוטה לט,א) השתבח בפני תלמידיו שזכה לאריכות ימיו כיון שהקפיד לא לעשות את בית הכנסת קפנדריא.
הרמב"ם בהלכות תפלה (יא,ח) פוסק כך: "היה לבית הכנסת או לבית המדרש שני פתחין לא יעשנו קפנדריא כדי שיכנס בפתח זה ויצא בפתח שכנגדו לקרב הדרך שאסור ליכנס בהן אלא לדבר מצוה"
הרי שדעת הרמב"ם שיסוד האיסור הוא שיש להכנס לבית הכנסת רק לצורך מצוה. ואם כך יהיה אסור להכנס למשרד, דרך בית הכנסת, כיון שאינו נכנס לבית הכנסת לצורך מצוה, אלא כמעבר למשרד.
אולם בשו"ע (קנא,ה) נפסק בלשון זה: היו לבית הכנסת שני פתחים לא יכנס בפתח זה לעשותו דרך לצאת בפתח השני לקצר דרכו, ואם היה הדרך עובר שם קודם שנבנה בית הכנסת מותר". והדברים מבוססים על דברי רבי אבהו לעיל (סב,ב) שאם היה שביל קודם, מותר לעבור בבית הכנסת. והסביר הכסף משנה בהלכות תפילה (יא,ח) שהרמב"ם השמיט את דין, שאם היה שביל מתחילה, מותר, כיון שבכך השתבח ר' אלעזר בן שמוע. משמע שאעפ"י שאין איסור בדבר, אין ראוי לעשות כן.
וכתב ערוך השולחן (קנא,ח) שכל האיסור הוא מעבר דרך בית הכנסת, אך מעבר דרך חצר בית הכנסת ופרוזדור של בית הכנסת אין איסור.
ובציץ אליעזר (יב,טז) העלה שיש להתיר אם ישנה רק דרך אחת להכנס למשרד כיון שמשמעות קפנדריא היא שיש לו שני דרכים ובמקום להקיף את בית הכנסת משתמש בבית הכנסת כקיצור דרך. ובסוף דבריו כתב: "שמי שרוצה לנהוג היתר בעצמו, או להורות היתר, כגון שהיה לו מעבר מקודם, אין למחות, ואין לשלול הוראה כזאת, בהיות ונפסק כן בסתם בשו"ע, ומבלי להזכיר אפילו, שאבל אין ראוי לעשות כן, אבל כל בעל נפש יש לו לחוש לנפשו בהיות והרמב"ם השמיט היתר זה,... אכן אם המשרד הזה יוקצה לעסוק בצרכי מצוה למען ת"ת או גמ"ח, או לצורך בית הכנסת עצמו, וכדומה, אזי יש להתיר,... וליתר דיוק ישתדל בכל פעם שיכנס או יצא דרך בית הכנסת ליישב מעט ולומר איזה פסוקים של רחמים".
שאילת שלום לנכרי
במשנה נאמר שהתקנו שיהא אדם שואל בשלום חברו וביאר הרמב"ם בפירוש המשנה טעם תקנה זו: "שהתקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו בשם ה' לפי שמלת שלום עשאוה משמותיו של הקב"ה, לפיכך בא להביא ראיה שזה מותר מבועז שאמר ה' עמכם והשיבוהו הם יברך ה'. ואמרו אח"כ ואומר אל תבוז כי זקנה אמך, אינו ראיה על מה שלפניו כלומר שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, אלא בא ללמד שלא להקל בתקנות חכמים אע"פ שנתיישנו ורחק זמן אותה תקנה, ועל זה הזהיר שלמה במשל זה".
השימוש בשם ה' לכאורה הוא רק לבן ברית ובמסכת אבות (ד,טו) אמר רבי מתיא בן חרש הוי מקדים בשלום כל אדם.
הרמב"ם בהלכות (ה,ז) פסק: "תלמיד חכם לא יהא צועק וצווח בשעת דבורו כבהמות וחיות, ולא יגביה קולו ביותר אלא דבורו בנחת עם כל הבריות, וכשידבר בנחת יזהר שלא יתרחק עד שיראה כדברי גסי הרוח, ומקדים שלום לכל האדם כדי שתהא רוחן נוחה הימנו"
הרי שהרמב"ם לא פסק את משנתנו אלא שרק תלמידי חכמים צריכים לנהוג כך.
ובשו"ת יהודה יעלה (ח"א ט) כתב להסביר שלכל אדם יש היתר, אך לתלמיד חכם יש מצוה וחסידות מפאת כבוד שמים. וכל זה מפני ששלום הוא שמו של הקב"ה, ולא התירו להזכיר שם שלום, אלא מפני עשה של כבוד התורה רוצה לומר אם השואל תלמיד חכם, אפילו הנשאל נכרי או מפני עשה של גדול כבוד הבריות.