דף נו – קללת חכם
אחר שהתברר לרבא שכל החלומות הולכים אחר הפותר, התברר לו שלחינם מתה אשתו ולכן קילל את בר הדיא, שהצדיק עליו את הדין, בנימוק שקללת חכם אפילו על חינם היא באה וכל שכן כאן שבדין רבא קללו.
המקור לדין זה, הם דברי רב יהודה משמו של רב בגמרא במכות (יא) וכתב ם הריטב"א שלא על חינם לגמרי, אלא אעפ"י שאינו ראוי לעונש, אעפ"י כן מפאת כבוד החכם, גזרתו מתקיימת.
בעל עינים למשפט כתב משמו של המהר"ל (נתיב התורה יב) שרק על הדיוט יכולה לחול קללת חכם, מה שאין כן על חכם אחר.
בספר חסידים (סימן תשס"ו) כתב בשם הראשונים, שהיו קוראים עם הארץ לפרשת התוכחות, כדי שלא יהא אדם חשוב קורא הקללות ויתקיימו דבריו, ונאמר ומקללך אאור. וכתב הכנסת הגדולה (בסימן רפב) שהיה נראה שאין לקרוא חכם לפרשת התוכחות והקללות, משום דקי"ל (מכות יא א) קללת חכם אפילו על חנם היא באה. ועכשיו אני רואה שאין זה כלום, שלא נאמר כן אלא במתכוין לקלל, אבל בקורא בתורה תוכחות וקללות שאין כוונתו לקלל אין באלו חשש כלל.
גלות מכפרת
בר הדיא רצה למלט את נפשו מעונש ע"י כך שיגלה ממקומו ויתכפר לו עוונו. מקור הדין הוא רוצח בשגגה שהגלות מכפרת על החטא ואינה פוטרת מגואל הדם ואינו חוזר לעירו.
במסכת סנהדרין (לז,ב) נאמר שגלות מכפרת חציו של עוון.
בטעם הדבר כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (ב,ד): "שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח".
להלכה נפסק בשו"ע (תקעט,א) נימוק זה בתעניות גשמים שמוציאים את התיבה לרחובה של עיר כיון שגלות מכפרת עוון. ולכן אם אין יכולים להתפלל ברחוב, מפני אי אלו טעמים יתפללו בבית אחר, שעיקר הדבר שיגלו מבית הכנסת שהוא מקום התפילה הרגיל.