דף מז - תנאים להצטרפות לזימון
רב ושמואל ישבו בסעודה ורב שימי רצה להצטרף לזימון. רב סבר שהדבר אינו ניתן כיון שהוא ושמואל כבר אכלו. ואילו שמואל סבר שכיון שאם יביאו להם קינוח ימשיכו לאכול ניתן לרב שימי להצטרף עימהם לזימון.
תוספות מסיקים שהלכה כשמואל וגם רב אינו חולק, אולם אם אמרו, הב לן ונברך, שהסיחו דעתם מלאכול אז אין השלישי מצטרף. ומשמע משיטת התוספות שמצטרף בלי תנאי. אולם מהרמב"ם בהלכות ברכות (ה,ט) משמע שרק אם השניים, יכולים לאכול בפועל דבר מה נוסף יחד עם השלישי, הוא מצטרף עמהם.
ר' יונה פירש שכיון שמדובר בסוף הסעודה אין מדובר בחיוב לזימון, אלא ברשות לזמן. מנגד שיטת רש"י ופוסקים נוספים שיש חיוב לזמן.
להלכה המחבר (קצז,א) פסק כרמב"ם שהשלישי מצטף לשניים, רק אם יכולים השניים לאכול דבר מה. וכן פסק כרש"י, שחייבים ליתן לו לאכול כדי שיצטרף עמהם. ואם אמרו: הב לן, כבר הסיחו דעתם מאכילה ושתיה ואסור להם שוב לאכול, ולכן אינו יכול להצטרף עמהם, כיון שכבר הסתלקו מאכילתם הראשונה.
דף מז – מי אינו מצטרף לזימון
בברייתא נאמר שאין מזמנים על עם הארץ. בטעם הדבר כתב המאירי מפני שאינם מתנהגים כראוי ובדרך שיהא ראוי לתלמידי חכמים להתחבר עמהם ולישב בקבע בסעודה שלהם, אבל יכולים עמי הארץ לזמן לעצמם אם היו שלשה כדין נשים ועבדים.
הרא"ש הביא את דעת רבנו שמעון הסבור שאין הלכה כברייתא וניתן לזמן על עמי הארץ וזאת כיון שמסקנת הגמרא להלן (מח) היא שכל מי שיודע למי מברכים מזמנים עליו. אולם לדעת הרא"ש אינו דומה שעם הארץ פשע במה שלא למד.
וכן כתב המאירי שדין זה נאמר באותם ימים שהיו נזהרים מלישב במעמד עמי הארץ, אבל מימות התלמוד ואילך לא ראינו מי שהקפיד על כך.
להלכה כתב השו"ע (קצט,ב): "עם הארץ גמור מזמנים עליו בזמן הזה.
וכתב המגן אברהם שמי שהוא רשע ועובר עבירות בפרהסיא, וכל שכן מומר, ודאי שאין מזמנים עליו, שאינו עדיף מעם הארץ בזמן התלמוד, ואין לחוש בהם שמא יפרשו מדרכי צבור, שכבר הם פורשים מבלי זה.
והסביר המשנה ברורה בביאור הלכה שבעניין הזימון החמירו יותר, שהרי אפילו עם הארץ גמור מצרפים אותו לעשרה לעניין קדיש וברכו. והטעם שעניין זימון חמור, הוא מפני, שחיובו בא ע"י שמתחילה התחברו יחד לאכילה, ובסוף מתחברים להודות לקב"ה.