רבי חייא סובר פת פוטרת את כל מיני מאכל וכן יין פוטר כל מיני משקים.
האם הלכה כמותו? ר' יונה כותב שאעפ"י שנדחו דבריו לעניין פת, סברתו לעניין יין לא נדחתה וברכת היין פוטרת את שאר המשקים, הן את הברכה לפני והן את הברכה אחרי. אולם תוספות (ד"ה ויין) סוברים שכיון שאין הלכה כמותו בעניין הפת אלא כשיטת רב פפא שרק בתוך הסעודה פת פוטרת, כך גם אין הלכה כמותו בענין המשקים.
השו"ע (קעד,ב) פסק כר' יונה שיין פוטר את שאר המשקים, אף שלא בשעת הסעודה. והוסיף הרמ"א שפוטר אף מברכה שלפניו.
וכתב המשנ"ב בביאור הלכה (קעד, ד"ה יין פוטר) שיין פוטר כל מיני משקים היינו אפילו לא כוון בעת ברכתו לפטור אותם, אלא סתם שתה יין להנאתו, אפילו כך אנו אומרים שהם נטפלים לו, ונפטרים בברכתו. ונכון לכתחלה שמי שירצה לפטור את שאר המשקים ישתה לכל הפחות מלא לוגמיו יין. ולכן בקידוש של שבת בבוקר הנעשה בבית כנסת מי ששותה מלוא לוגמיו יין אינו צריך לברך על קפה או משקה אחר השותה בקידוש.
בגמרא מובא ששאלו את בן זומא מדוע דברים הבאים בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. וענה בן זומא שהפת פוטרת אותם על כל כך שאלו אם כן יין גם יפטר בברכת הפת, ותשובת הגמרא שיין גורם ברכה לעצמו.
תוספות (ד"ה אי הכי) דנים האם מים ושכר נפטרים בברכת הפת או זוקקים ברכה לעצמם. ושיטת ר"ת שמים ושכר נפטרים בברכת הפת כיון שאפילו יין היה נפטר אלמלא היה לו חשיבות שקובע ברכה לעצמו. מנגד שיטת מחזור ויטרי שמים אינם נפטרים בברכת הפת כיון ששותה כל פעם לצמאו והוא נמלך מחדש בכל פעם ששותה את המים. ובה"ג (מובא במרדכי) סובר כשיטת ביניים שיש לברך רק פעם אחת, על מים הבאים בתוך הסעודה.
השו"ע (קעד,ז) מביא כדעה הראשונה את שיטת ר"ת שמים נפטרים בברכת הפת, וכיש אומרים את שיטת בה"ג לברך פעם אחת וביש מחמירים את מחזור ויטרי. ומסיים השו"ע בהצעת הרא"ש שהרוצה להסתלק מהספק ישב קודם נטילה במקום סעודתו, ויברך על דעת לשתות בתוך הסעודה. והרמ"א העיר שנהגו כסברה הראשונה.