רב פפא טוען, כדבר פשוט שהברכה על מי שלקות, כדין הברכה על השלקות, היינו בורא פרי האדמה.
בדף הקודם למדנו שהברכה על דבש תמרים, היא שהכל ומדוע השתנו הירקות שברכתן היא בורא פרי האדמה? ביאר הרא"ש בתשובה (כלל ד סימן טו) שהטעם שהברכה על מי שלקות הוא כדין השלקות, הוא משום שעיקר הבישול שלהם הוא בשביל הירקות. לכן כיון שנתנו הירקות טעם במים הולכים אחר הטעם.
להלכה פסק השו"ע (רה,ב) שהמים שבישלו בהם ירקות, מברך את הברכה עצמה, שמברך על הירקות עצמן, אע"פ שאין בהם אלא טעם הירק; אולם אם בשלם עם בשר, ברכתם שהכל.
וכתב המשנה ברורה (רה ס"ק י) שמברך על המים בורא פרי האדמה זהו רק שבישל את המים לצורך אכילת הירקות. אולם אם בישל הירקות רק לצורך יצירת משקה אינו מברך אלא שהכל. ולכן משקה הנעשה בפסח מתפוחים ברכתו שהכל, כיון שעיקר הבישול אינו לצורך אכילת התפוח אלא ליצירת המשקה.
נחלקו רב הונא ור' יוחנן, מה הדין כאשר מונחות לפני האוכל שני סוגי לחם, ולכל אחד מעלה על חברו. האחד שלם, אך אינו גדול. והשני גדול אך אינו שלם. דעת רב הונא מברך על הגדול ופוטר את השלם. ושיטת ר' יוחנן שמברך על השלם. אמנם אם לחם אחד מחיטה ואחד משעורה מברך על החיטה ופוטר את השעורה.
נחלקו בלחמים שהם מסוג אחד אלא שאחד משובח מחברו. האם יברך על המובחר כמו הדין שלחם אחד מחיטה ואחד משעורה שמברך על החיטה וזו שיטת ר' יונה. אולם שיטת תוספות שמברך על השלם אפילו הוא פת באיכות נמוכה יותר ופוטר את הפת הטובה יותר.
בשו"ע (קסח,א) פסק כתוספות שמעלת השלם עדיפה אף שהוא באיכות נמוכה יותר מהפת.
לכן אם מונחות לפני האדם פרוסת חלה מתוקה ולחם שלם ורוצה לאכול משניהם, יעדיף לבצוע על הלחם השלם.