מר בר רב אשי פוסק, שעל דבש התמרים מברכים שהכל. וביאר הרא"ש על פי שיטת בעל הלכות גדולות, שמברך שהכל על דבש התמרים רק אם הוסיף להם מים. שאם מדובר על דבש תמרים לבדו נחשב כפרי העץ והשתנה לשבח. וסברת הרא"ש עצמו שכל הפירות חוץ מענבים וזיתים, היינו יין ושמן יש לברך על מיץ היוצא מפירותיהם שהכל.
להלכה פסק המחבר (רב,ח) שלא כבעל הלכות גדולות שדבש הזב מהתמרים מברך עליו שהכל, וכן על משקים היוצאים מכל מיני פירות, חוץ מזיתים וענבים – מברך שהכל.
חידש החזון איש (או"ח לג,ה) שהדעת נוטה שעיקר הברכה על מיץ תפוזים הוא פרי העץ כיון שהמיץ כנוס בפלחים קטנים ובסחיטתו הכל יוצא. אולם בספר וזאת הברכה (עמוד 379 הערה קז) פסק שיברך שהכל, כיון שאף החזון איש, מודה שכיש ספק ברכות, יש לברך שהכל.
נפסק בגמרא שיש לברך על טרימא בורא פרי העץ. מהי הטרימא? רש"י מסביר שזהו דבר שכתוש קצת ואינו מרוסק, ולכן אינו גורם לשינוי הברכה וירידתה בדרגה, מברכת פרי העץ לברכת שהכל. לפי דרך זו מדייק תרומת הדשן שאם הפרי מרוסק לגמרי מברך שהכל כיון שאיבד את צורתו המקורית.
לרמב"ם יש דרך אחרת בביאור הסוגיה ולדעתו הברכה אינה משתנה אפילו שהפרי נמעך לגמרי. שהרי פסק בהלכות ברכות (ח,ד) אבל תמרים שמעכן... ועשאן כמו עיסה מברך עליהם תחילה בורא פרי העץ.
להלכה המחבר פסק כרמב"ם והרמ"א כרש"י. אולם מודה שאם בירך בורא פרי העץ יצא כיון שכן נראה עיקר.
המשנ"ב (רב ס"ק מב) פוסק למסקנה כרמב"ם שאין הברכה משתנית כל עוד ממשות הפרי קיימת אף שמיעכו לגמרי. ובעל כף החיים כותב שכיון שיש מחלוקת עדיף לברך שהכל.
אולם ביביע אומר (ח"ז או"ח סימן כט) כתב שכאן לא שייך הכלל ספק ברכות להקל, מאחר שאף לדעת החולקים על מרן אם בירך בפה"ע יצא, אע"פ שהם מרוסקים לגמרי, כיון שבאמת מפרי העץ הם. ולכן סובר היבי"א שיש לברך, כברכת הפרי, על רסק תפוחי עץ, ריבות ופירה, אפילו הם כתושים לגמרי דק דק ע"י מיקסר.