בגמרא הובאה המשנה במסכת ערלה (פ"א מ"ח) המלמדת: "שקליפי אגוזים והגרעינים אסורים בערלה".
האם צריך לברך על גרעיני תפוח ואפרסק שהם מרים? שיטת התוספות שחיוב הגרעינים בערלה הוא משום פרי על כן, יש לברך עליהם בורא פרי העץ. הרא"ש שהלך בדרכם של התוספות סייג את חידושם של תוספות בכך שהגרעינים לא יהיו מרים.
הרשב"א חולק עקרונית על שיטת תוספות וסובר שריבוי הגרעינים אינו מטעם פרי אלא מכך שגם הטפל לפרי מתחייב בערלה ולכן אין לברך על הגרעינים כלל, אמנם אם מיתק אותם על ידי בישול באש וכדומה, מברך עליהם שהכל.
המחבר (רב,ג) פסק כתוספות שיש לברך על גרעיני פירות מתוקים בורא פרי העץ. ועל גרעיני פירות מרים כתב שאינו מברך כלל אך אם מיתקן על ידי האש מברך שהכל. והסבירו האחרונים שאם הם מרים לא נטעו אותם על דעת לאכול אותם ולכן אם תיקן אותם לאכילה מברך שהכל ולא בורא פרי העץ.
המשנ"ב (רב ס"ק כג) הכריע עפ"י הגר"א וסיעת אחרונים שיש לפסוק כרשב"א ועל כן אין לברך על גרעיני פירות בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה כיון שאין הגרעינים כפרי עצמו. אמנם אם אוכל הגרעין אחר שאוכל הפרי אינו צריך לברך על הגרעין בפה"א ויוצא בברכת הפרי.
החיד"א בברכי יוסף פסק שיש לברך על גרעיני פירות שהכל על מנת לצאת מכלל ספק.
בגרעיני דלעת ואבטיח נחלקו אחרוני זמננו לאותם שיטות שאין פוסקים כמחבר האם צריך לברך על גרעיני הדלעת והאבטיח שהכל או יכול לברך בורא פרי האדמה. וסיכם ביביע אומר (ח"ז או"ח סימן לא): שאף שנהגו העם לברך על גרעיני דלעת ועל גרעיני אבטיח ומילון ברכת שהכל, הרוצה לברך עליהם לכתחלה בורא פרי האדמה, כדעת רוב הראשונים ומרן השלחן ערוך, הרשות בידו, ואין בזה חשש כלל משום ספק ברכות להקל. ועל הגרעינים של חמניות יש להורות לברך עליהם בורא פרי האדמה".
רב ושמואל מלמדים אותנו כלל בהלכות ברכות שכל שיש בו מחמשת מיני דגן מברכים עליו בורא מיני מזונות.
תוספות מצמצמים את תחולת דינם של רב ושמואל, שרק אם מטרת נתינת הקמח היא לשביעה, מברכים בורא מיני מזונות, אך אם מטרת הקמח, היא לדבק את המאכל אינו צריך לברך בורא מיני מזונות.
הריטב"א לעומת זאת סובר שאם אינו אוכל כזית מהקמח בכדי אכילת פרס, אינו מברך בורא מיני מזונות.
אמנם האבודרהם כותב ששיעור כזית בכדי אכילת פרס הוא רק לברכה אחרונה ולא לברכה שלפני האכילה.
שיטת הרמב"ם בהלכות ברכות (ג,ו) שכל דבר שמערבין אותו לדבק או כדי ליתן ריח או או כדי לצבוע את התבשיל הרי זו טפלה.
המחבר בשו"ע (רד,יב) פסק כרמב"ם. והרמ"א הוסיף שדווקא שיש ממשות בדבר שנותנים לטעם מברכים עליו.
מדברי השו"ע והרמב"ם משמע שכל שבא להטעים את התבשיל צריך לברך עליו בורא מיני מזונות. אולם עיון בדברי המג"א (קסח, ס"ק ל) מלמד שאין אומרים את דין, 'כל שיש בו' על דבר שבא לטעם, אלא רק אם הוא חשוב ולכן מרק שפירורו לתוכו פירורים אעפ"י שבא לטעם מברכים שהכל. וכן הדין בשוקולד שיש בו פירורים ושברי עוגיות עיקר שמו הוא השוקולד ולכן מברך עליו שהכל.