רב הונא סובר שמי שטעה בברכות האמצעיות של שמונה עשרה חוזר ל'אתה חונן'. רב אסי חולק וסובר שלאמצעיות אין סדר.
רש"י מבאר את כוונת רב אסי שלברכות האמצעיות אין סדר, פירושו אין סדר כלל, ולכן אם דלג ברכה אחת ואחר כך נזכר בה אומרה אף שלא במקומה. מנגד בעלי התוספות סוברים שאין להם סדר הכוונה שאינו צריך לחזור ל'אתה חונן', אלא יתחיל ממקום שדילג ומשם ואילך יאמר הכל על הסדר.
להלכה השו"ע (קיט,ג) פסק כתוספות בביאור רב אסי, ולכן אם טעה באחת מהברכות האמצעיות – אינו צריך לחזור, אלא לראש הברכה שטעה או דילג ומשם ואילך יחזור על הסדר. וחשיבות הסדר נובעת מכך שסדר הברכות הוא מאנשי כנסת הגדולה והם סמכו את סדרם של הברכות על המקראות.
וכתב הדע"ת (קד,ג) שאם נזכר אחר שגמר תפילתו חוזר לראש.
רב כהנא אומר שמי שמתפלל בבקעה נחשב חצוף. מה הפסול בתפילה בבקעה שנחשב חצוף? רש"י מבאר שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך וליבו נשבר. תוספות מקשים עליו מיצחק שנאמר בו שיצא לשוח בשדה והכוונה לתפילה. ומסבירים שתפילת יצחק נערכה בהר המוריה ומבאר הב"ח (סימן צ) שנחשב כמקום מוקף מחיצות. בתירוץ נוסף מנמקים תוספות את חסרון הבקעה שהולכים שם עוברים ושבים ומסיחים דעתו מלהתפלל. והקשה הב"י על הסבר זה שאין נכון לקרותו חצוף מסיבה זו.
השו"ע (צ,ה) פסק שאין להתפלל במקום פרוץ ונימק כשיטת רש"י שבמקום צניעות חלה עליו אימת מלך.
המגן אברהם (צ,ו) כתב כדבר פשוט שעוברי דרכים מתפללים בשדה. והוסיף המשנ"ב (צ,יא) שאם יש אילנות טוב שיעמוד ביניהם ויתפלל שם כיון שיש בכך קצת צניעות.
האם דין זה, נאמר גם לעשרה המתפללים או רק ליחיד יש איסור להתפלל בבקעה? הציץ אליעזר (יח, יח) מביא מפסקי הריא"ז הכותב: דרך חציפות הוא להתפלל אדם בבקעה במקום שהרבים מצויים שם, ואם היו מתפללים שם עשרה אין בו משום חציפות" וכן פסק בכף החיים (צ,לא), מכאן לכל מניני מוצאי שבת המתפללים ברחובה של עיר שאין הם נקראים חצופים.