המשנה אומרת שאין להפסיק בתפילה אפילו נחש כרוך על עקבו.
הירושלמי (הובא בתוספות) מצמצם את תחולת הדין של המשנה כאשר הנחש הולך באקראי, אולם אם מרתיע לבוא כנגדו פוסק. ודעה נוספת ישנה בירושלמי (הובא ברב נסים גאון) שלעקרב פוסק כיון שחוזר ונשך.
בבבלי מובאים דברי רב ששת, המסייג את המשנה שרק נחש אינו פוסק אולם אם רואה עקרב המתקרב אליו פוסק.
מה החילוק בין עקרב לנחש רש"י מבאר שעקרב מצוי יותר לעקוץ מאשר שהנחש ישוך. וכן מפרש הברטנורא על המשנה שדווקא נחש אינו פוסק שרוב פעמים אינו נושך, אבל עקרב שודאי נושך פוסק. וכן דעת הירושלמי שפוסק לעקרב מפני שחוזר ונושך, היינו דרכו לנשוך.
היינו לרש"י וברטנורא תלוי הדבר בשכיחות התופעה שספק פיקוח נפש אינו מאפשר הפסקה בתפילה ואילו סכנה ודאית, אף אם אין ברור שיש בכך סכנת פיקוח נפש מתיר הפסקה בתפילה.
מנגד הרמב"ם בהלכות תפילה (ו,ט) לא חילק בין נחש לעקרב אלא אם באו כנגדו והיה דרכם להמית פוסק ואם לא היה דרכם להמית אינו פוסק.
ר' יונה כותב שאע"פ שאין לו להפסיק ולדבר, יכול ללכת כדי שישליכנו מעליו, שלא מצינו הליכה שנקראת הפסקה בשום מקום.
להלכה המחבר (קד,ג) כתב שמפסיק את תפילתו הן לעקרב כיון שמועד יותר להזיק והן לנחש כעוס שמוכן להזיק. הרמ"א מביא את שיטת ר' יונה שהליכה אינה הפסקה ואם יכול ללכת ובכך להפיל את הנחש, ילך ואל יפסיק את תפילתו.
וכתב המשנ"ב (קד,י) שדווקא הליכה שהיא לצורך הסרת מזיק אינה נחשבת הפסקה, אולם הליכה שאינה לצורך נחשבת הפסקה בתפילה.
מעתה חייל שהוצרך מחמת אזעקה לתפוס מחסה אם לא דיבר ובמקומו החדש תחת המחסה יכול להתפלל, ישלים תפילתו.
בגמרא נאמר שאם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת, שאין מחזירים אותו.
מאיזה שלב אינו חוזר? ר' יונה מביא מחלוקת בין רבינו הקדוש הסובר שכל זמן שלא התחיל ברכה אחרת היינו השיבנו, חוזר לתחילת הברכה. ומנגד שיטת ר"י הזקן מבעלי התוספות שכיון שסיים ברכת אתה חונן, אעפ"י שלא התחיל ברכה חדשה אין מחזירים אותו. ולדעה זו נוטה לפסוק.
בגמרא נומק טעם הדין מפני שיכול לפטור עצמו על הכוס של ההבדלה. מה הדין אם אין לו כוס? ר' יונה מביא את שיטת בה"ג שאם אין לו כוס, יש לו לחזור ולהתפלל. ולדעתו של ר' יונה אם למחר תזדמן לו כוס עדין אינו חוזר כיון שמחר מבדיל על הכוס.
להלכה השו"ע (רצד,ד) פסק כר"י הזקן שמייד שסיים הברכה אין לו לחזור, אעפ"י שלא פתח בברכה שלאחריה.
וכן הורה להלכה השו"ע (רצד,ב) כר' יונה שאם לא הבדיל בתפילה וסובר שגם למחר לא יהיה לו כוס צריך לחזור ולהתפלל.
וכתב המשנ"ב (רצד,ב) שאם שכח ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתיים ואם כבר הבדיל על הכוס אינו מזכיר אתה חוננתנו לא בתפילה הראשונה ולא בשניה.