רבא מחדש דין, שבתי הכסא של הפרסים נחשבים כמקומות בהם מותר לקרוא דברי קדושה. על דבריו אלו כותב ר' יונה בשם רבני צרפת שאם תמיד, מצויים שם מי רגלים, אסור לקרות בהם.
המחבר בשו"ע (פג,ד) כתב את דינו של רבא שמותר לקרוא בבית כסא שהצואה נופלת בו מיד, בהסתייגות שהדבר מותר רק אם אין ריח רע ואין משתינים בו חוץ לגומא. הרמ"א פסק את דינו של ר' יונה.
נחלקו אחרוני זמנו ביחס לבתי כסא שלנו מה דינם, האם לדמותם לבתי הכסא של הפרסים שכיון שהמים מכסים את הצואה נחשבים כסתומים, או שמא אין הדבר דומה כיון שאצלנו הרעי נשאר זמן מה, ורק אחר כך סילון המים מנקה את הרעי החוצה. וכן יש שכתבו להקל באסלות שלנו, כיון שמדיחים אותם בכל פעם, אין הדבר נחשב כגרף של רעי.
למעשה כתב ביחוה דעת (ח"ג,א) שלכתחילה יש להחמיר, אך בשעת הדחק שאין לו מקום אחר, ניתן ליטול ידיו לסעודה ולתפילה בחדר אמבטיה שיש בו בית הכסא. אולם את הברכה, אם נוטל ידיו לסעודה יברך בחוץ.
ר' יוחנן מלמדנו שאם טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתיים. נחלקו הראשונים בדבריו. שיטת תוספות שהתקנה לחזור ולהתפלל מוגבלת בזמן ואינה לעולם ועד. והזמן שהיא מוגבלת הוא התפילה אחרי התפילה ששכח. ניתן לדייק זאת מדברי ר' יוחנן שהקפיד לומר טעה בערבית מתפלל שחרית טעה בשחרית מתפלל במנחה.
לעומתם הרשב"א סובר שניתן להשלים את תפילת ערבית גם במנחה, אולם דווקא בזמן התפילה שהרי ר' יוחנן אמר שכח ערבית מתפלל מנחה שתיים. והכוונה שיתפלל את התפילה החסרה בזמן תפילה אחרת. שאם לא כן, היה ר' יוחנן יכול לומר שכח שחרית קודם חצות מתפלל שחרית אחר חצות. ולשיטה זו אם שכח ערבית ושחרית מתפלל מנחה שלוש פעמים וכן אם היה חולה או אנוס יכול להשלים את כל תפילותיו שהחסיר.
להלכה השו"ע (קח,ד) פסק כשיטת תוספות שיכול להשלים רק בתפילה שאחרי זה ולכן העיר המשנה ברורה (קח,יז) שאם שכח להתפלל שחרית ונזכר רק בערבית אפילו אם התפלל מנחה אינו יכול להשלים בערב עבור שחרית, שהכלל הוא, שלא תקנו השלמה, רק בזמן תפילה הסמוכה לה.
ובסעיף שלפני זה (קח,ג) פסק השו"ע כשיטת הרשב"א שמשלים את תפילתו דווקא בזמן התפילה ולא אחר כך. מהו זמן התפילה התלבטו האחרונים האם זה מיד עם סיום התפילה, או הכוונה בתוך כדי זמנה של התפילה הבאה? והכריע המשנ"ב (קח,טו) שבדיעבד אינו מעכב רק אם עבר זמן תפלה. ולכן אם לא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים רק עד ד' שעות של היום. אמנם לכתחילה יותר טוב שאם לא התפלל מיד תפלת השלמה, יתפלל אותה בתורת נדבה, דהיינו שיתנה ויאמר אם אני חייב הרי זו לחובתי, ואם לא, הרי היא נדבה.